1
00:00:16,440 --> 00:00:18,560
‫זהו מרוץ נגד הזמן בתאילנד‬

2
00:00:18,640 --> 00:00:21,160
‫כדי להציל שחקני כדורגל צעירים שנעלמו.‬

3
00:00:24,080 --> 00:00:26,600
‫קיים חשש כבד לחייהם של הבנים,‬
‫אשר גילם נע בין 11 ל-16…‬

4
00:00:26,680 --> 00:00:27,640
‫- סרט תיעודי של NETFLIX -‬

5
00:00:27,720 --> 00:00:30,440
‫לאחר שנעלמו עם מאמנם בן ה-24.‬

6
00:00:33,640 --> 00:00:36,600
‫אין שום לחץ לקראת הריאיון היום.‬

7
00:00:38,560 --> 00:00:40,760
‫גורלם של תריסר שחקני כדורגל צעירים‬

8
00:00:40,840 --> 00:00:44,320
‫ומאמנם בתאילנד ריתק אנשים ברחבי העולם.‬

9
00:00:46,080 --> 00:00:50,080
‫אתה לא חייב לענות על שאלות שאתה לא רוצה.‬

10
00:00:50,160 --> 00:00:51,840
‫אין תשובות נכונות או לא נכונות.‬

11
00:00:54,400 --> 00:00:58,720
‫זוהי פעולת החילוץ הבינלאומי הגדולה ביותר‬
‫שנערכה אי פעם.‬

12
00:00:58,800 --> 00:01:01,080
‫הגיעה לכאן עזרה מכל רחבי העולם.‬

13
00:01:08,560 --> 00:01:11,800
‫אנחנו דואגים אך ורק לשלומך.‬

14
00:01:11,960 --> 00:01:14,440
‫אפשר לעצור בכל רגע.‬
‫-בסדר.‬

15
00:01:15,160 --> 00:01:18,160
‫כל העולם צפה כיצד הדרמה הזו מתפתחת.‬

16
00:01:18,240 --> 00:01:22,440
‫תקועים במערה תאילנדית מוצפת במשך 17 ימים.‬

17
00:01:35,120 --> 00:01:37,480
‫לעולם שבחוץ בטח אין מושג,‬

18
00:01:38,120 --> 00:01:42,280
‫אין לו שמץ של מושג איך זה היה בשבילנו.‬

19
00:01:44,240 --> 00:01:47,720
‫אולי אנשים לא מצפים לשמוע את האמת.‬

20
00:02:03,200 --> 00:02:07,520
‫- צ'יאנג ראי, צפון תאילנד -‬

21
00:02:14,280 --> 00:02:16,120
‫טיטאן, תיצמד הצידה. זהירות.‬

22
00:02:17,000 --> 00:02:20,280
‫באותו יום נפגשנו כדי לשחק כדורגל.‬

23
00:02:22,320 --> 00:02:23,320
‫היי!‬

24
00:02:23,400 --> 00:02:24,840
‫הם עלולים לנשוך.‬
‫-קדימה!‬

25
00:02:26,480 --> 00:02:29,040
‫כל כך הרבה כלבים!‬

26
00:02:31,640 --> 00:02:34,840
‫- 23 ביוני, 2018 -‬

27
00:02:37,680 --> 00:02:40,560
‫אני אקאפול ג'נטוונג. הכינוי שלי הוא אק.‬

28
00:02:43,720 --> 00:02:46,240
‫כדי להיות מאמן, קודם כל עליך להיות מנהיג.‬

29
00:02:47,280 --> 00:02:49,120
‫שתיים, חייבת להיות לך משמעת.‬

30
00:02:49,640 --> 00:02:50,680
‫זה חובה.‬

31
00:02:52,200 --> 00:02:54,880
‫ואתה חייב להיות נלהב לגבי זה.‬

32
00:03:09,280 --> 00:03:12,120
‫התלמידים כאן בסביבה,‬

33
00:03:12,200 --> 00:03:16,000
‫רובם כנראה בכנופיות קטנועים,‬
‫שותים ומעשנים.‬

34
00:03:18,280 --> 00:03:23,040
‫קבוצת הכדורגל הזאת נוצרה‬
‫כדי להרחיק אותם מסמים.‬

35
00:03:24,480 --> 00:03:29,960
‫רובם מגיעים ממשפחות די עניות.‬

36
00:03:31,480 --> 00:03:34,720
‫אני רוצה להיות כדורגלן מקצועי‬
‫ולשחק בנבחרת הלאומית.‬

37
00:03:38,240 --> 00:03:39,160
‫אני אוהב את מאן-יו.‬

38
00:03:39,960 --> 00:03:41,480
‫מנצ'סטר יונייטד.‬

39
00:03:42,280 --> 00:03:43,120
‫מאן-יו.‬

40
00:03:45,000 --> 00:03:48,040
‫המאמן אק מוודא שאנחנו חרוצים.‬

41
00:03:48,120 --> 00:03:49,120
‫אנחנו מתאמנים קשה.‬

42
00:03:50,920 --> 00:03:54,280
‫אני דוחף אותם חזק‬
‫כדי שיתקבלו לאקדמיות לכדורגל.‬

43
00:03:54,360 --> 00:03:57,240
‫כדי שהם יוכלו לקבל מלגות‬
‫ויוכלו ללמוד חינם.‬

44
00:04:04,480 --> 00:04:05,960
‫קדימה, הגיע הזמן להפסקה.‬

45
00:04:06,040 --> 00:04:08,480
‫הייתי אז בן 24.‬

46
00:04:09,760 --> 00:04:12,960
‫מחוץ למגרש אני יותר כמו אח גדול.‬

47
00:04:15,600 --> 00:04:21,840
‫למרות שאין בינינו קשרי דם,‬
‫אנחנו מבלים יחד כמו משפחה.‬

48
00:04:22,600 --> 00:04:25,120
‫קבוצת העילית מהצפון‬
‫נלחמת בקבוצת העילית מהדרום.‬

49
00:04:25,200 --> 00:04:27,560
‫תוצאה? שתיים-אפס.‬

50
00:04:28,960 --> 00:04:33,160
‫תכננו ללכת למערה אחרי האימון.‬

51
00:04:35,920 --> 00:04:40,400
‫ילדים בעיר יכולים ללכת לקניונים בסופ"ש.‬
‫אבל ילדים באזורי הכפר‬

52
00:04:40,480 --> 00:04:44,040
‫יכולים לחקור רק הרים ויערות.‬

53
00:04:45,440 --> 00:04:49,360
‫ההרפתקה המרגשת ביותר‬
‫הייתה ללכת למערת טאם לואנג.‬

54
00:04:49,880 --> 00:04:51,400
‫הייתי שם הרבה פעמים בעבר.‬

55
00:04:56,160 --> 00:04:59,080
‫אחרי שסיימנו לשחק, אכלנו קצת.‬

56
00:04:59,680 --> 00:05:03,920
‫קניתי עשרה מקלות חזיר צלוי וקילו אורז.‬

57
00:05:07,440 --> 00:05:09,880
‫לא הצלחתי לסיים, אז זרקתי את זה.‬

58
00:05:21,120 --> 00:05:22,280
‫סיימנו לאכול…‬

59
00:05:23,640 --> 00:05:25,440
‫ורכבנו על אופניים לטאם לואנג.‬

60
00:05:45,000 --> 00:05:48,600
‫באותו יום לא ירד גשם בכלל.‬
‫היה שטוף שמש וחם.‬

61
00:05:55,160 --> 00:05:56,560
‫חלקם התרגשו‬

62
00:05:56,640 --> 00:05:59,320
‫כי זו הייתה אמורה להיות‬
‫הפעם הראשונה שלהם במערה.‬

63
00:06:01,840 --> 00:06:05,680
‫הם דיוושו בשיא המהירות, התחרו עם כל הלב.‬

64
00:06:09,720 --> 00:06:12,680
‫וכמובן, כמו תמיד, השאירו אותי מאחור.‬

65
00:06:15,920 --> 00:06:18,880
‫טיטאן היה הצעיר ביותר.‬

66
00:06:19,520 --> 00:06:21,680
‫מי שרואה אותו, לא יכול שלא להקניט אותו.‬

67
00:06:21,760 --> 00:06:23,960
‫לא עבר יום אחד בלי הקנטות.‬

68
00:06:24,520 --> 00:06:25,640
‫הקניטו אותי כל יום.‬

69
00:06:25,720 --> 00:06:27,840
‫החוזקות של טיטאן?‬

70
00:06:27,920 --> 00:06:29,960
‫- טי -‬

71
00:06:30,040 --> 00:06:32,280
‫לא נראה לי שיש לו.‬

72
00:06:37,440 --> 00:06:43,000
‫טיטאן ואני ממש קרובים. אנחנו כמו אחים.‬

73
00:06:46,800 --> 00:06:50,440
‫בדרך עברנו ליד מטעי תפוזים‬
‫משני צידי הכביש.‬

74
00:07:04,320 --> 00:07:06,320
‫- פארק לאומי טאם לואנג נאנג נון -‬

75
00:07:16,360 --> 00:07:18,800
‫- סכנה!‬
‫המערה מוצפת מיולי עד נובמבר -‬

76
00:07:18,880 --> 00:07:20,400
‫- אין כניסה מכאן ואילך! -‬

77
00:07:22,360 --> 00:07:25,720
‫הגענו למערה וראינו את השלט,‬
‫הילדים אמרו, "אי אפשר להיכנס".‬

78
00:07:27,720 --> 00:07:33,640
‫בשלט כתוב שהמערה מוצפת מיולי עד נובמבר.‬

79
00:07:35,680 --> 00:07:39,320
‫אנחנו נכנסנו למערה ב-23 ביוני.‬

80
00:07:39,400 --> 00:07:41,240
‫זו עדיין לא הייתה עונת הגשמים.‬

81
00:07:53,920 --> 00:07:57,000
‫ביקשנו מרוח נאנג נון רשות להיכנס.‬

82
00:07:58,360 --> 00:08:01,640
‫נאנג נון היא הרוח המקומית.‬

83
00:08:02,360 --> 00:08:06,080
‫אם נזלזל בה או לא נבקש רשות,‬

84
00:08:06,160 --> 00:08:09,520
‫משהו רע עלול לקרות.‬

85
00:08:14,280 --> 00:08:16,360
‫יש היסטוריה מאחורי הרוח של נאנג נון.‬

86
00:08:17,600 --> 00:08:19,880
‫היא הייתה נסיכה.‬

87
00:08:22,840 --> 00:08:27,800
‫נער אורווה אחד היה מאוהב בנסיכה.‬

88
00:08:29,880 --> 00:08:31,320
‫אז הם התחתנו בסתר.‬

89
00:08:34,440 --> 00:08:36,560
‫החיילים רדפו אחריהם.‬

90
00:08:40,040 --> 00:08:43,480
‫נער האורווה הלך לחפש אוכל עבור הנסיכה…‬

91
00:08:47,760 --> 00:08:49,760
‫אבל החיילים הרגו אותו.‬

92
00:08:53,840 --> 00:08:56,320
‫הנסיכה חיכתה, אבל הוא לא חזר.‬

93
00:08:56,400 --> 00:08:58,840
‫אז היא התאבדה עם סיכת ראש.‬

94
00:09:03,280 --> 00:09:06,360
‫לכן רכס ההרים הזה נראה כמו הנסיכה הישנה.‬

95
00:09:25,400 --> 00:09:28,520
‫כשהגענו לכניסה למערה, הילדים התרגשו.‬

96
00:09:28,600 --> 00:09:32,120
‫"וואו! היא באמת כזאת גדולה? היא ענקית!"‬

97
00:09:38,960 --> 00:09:42,120
‫רובנו השארנו שם את הדברים שלנו,‬
‫תיקים, נעליים, הכול.‬

98
00:09:52,680 --> 00:09:54,560
‫לא הבאנו לשם אוכל או חטיפים.‬

99
00:09:54,640 --> 00:09:57,560
‫כל אחד מאיתנו לקח פנס ונכנס פנימה.‬

100
00:10:02,640 --> 00:10:06,280
‫ביקשתי מטי להוביל כדי שאוכל להיות האחרון.‬

101
00:10:07,360 --> 00:10:10,440
‫טי היה יד ימיני.‬

102
00:10:12,040 --> 00:10:14,960
‫הייתי יותר רגוע עם כשטי היה לצידי.‬

103
00:10:15,040 --> 00:10:21,040
‫כי הוא יכול לטפל בילדים האחרים.‬

104
00:10:29,400 --> 00:10:30,640
‫הייתי כבר פעם בפנים.‬

105
00:10:31,960 --> 00:10:35,560
‫הייתי בטוח שאוכל להוביל אותם פנימה.‬

106
00:10:49,360 --> 00:10:51,560
‫התכוונו להיות שם רק משהו כמו שעה.‬

107
00:10:52,280 --> 00:10:53,960
‫היה לי אחר כך שיעור פרטי.‬

108
00:11:14,640 --> 00:11:16,240
‫היו המון צחוקים.‬

109
00:11:19,800 --> 00:11:21,240
‫הקנטנו האחד את השני.‬

110
00:11:21,320 --> 00:11:24,640
‫בעיקר את טי. כי הייתה לו חברה.‬

111
00:11:24,720 --> 00:11:27,680
‫על איך שהוא מצלם תמונות ומחזיק איתה ידיים.‬

112
00:11:32,520 --> 00:11:35,000
‫הם הקניטו זה את זה כל הדרך.‬

113
00:11:36,000 --> 00:11:38,560
‫שמחתי לראות אותם ככה.‬

114
00:11:49,280 --> 00:11:52,520
‫- כניסה -‬

115
00:11:52,600 --> 00:11:54,880
‫כשהגענו לצומת טי,‬

116
00:11:55,760 --> 00:11:59,000
‫לא יכולנו לפנות ימינה‬
‫כי אי אפשר היה להתקדם יותר מכמה מטרים.‬

117
00:11:59,080 --> 00:11:59,920
‫- צומת טי -‬

118
00:12:00,000 --> 00:12:02,120
‫כדי להמשיך היינו חייבים לפנות שמאלה.‬

119
00:12:11,560 --> 00:12:15,000
‫פחדתי כשהגענו לצומת טי.‬

120
00:12:17,200 --> 00:12:18,480
‫זה היה כמו נחל.‬

121
00:12:19,000 --> 00:12:23,400
‫פחדתי שהוא יגרום להצפה ולא נצליח לצאת.‬

122
00:12:25,080 --> 00:12:29,280
‫תמיד יש שם מים, לא משנה מהי העונה.‬

123
00:12:29,360 --> 00:12:30,680
‫אף פעם לא יבש שם.‬

124
00:12:33,440 --> 00:12:36,120
‫אמרתי להם שנכנסים הרבה מים.‬

125
00:12:36,720 --> 00:12:38,640
‫אולי כדאי שנחזור.‬

126
00:12:41,000 --> 00:12:43,120
‫אמרנו לו שאם הוא רוצה לחזור, שיחזור.‬

127
00:12:43,200 --> 00:12:44,840
‫"אתה פחדן? פחדן!"‬

128
00:12:50,520 --> 00:12:54,160
‫רציתי שהם יחליטו בעצמם.‬
‫אם הם רוצים לחזור, הם יכולים.‬

129
00:12:54,240 --> 00:12:56,680
‫היה יפהפה שם, אבל נאלצנו ללכת רחוק יותר.‬

130
00:12:56,760 --> 00:12:59,760
‫הצבענו כדי לראות מי רוצה להישאר‬
‫ומי רוצה ללכת.‬

131
00:12:59,840 --> 00:13:02,760
‫קדימה. בואו נזוז עכשיו.‬
‫-גם אני רוצה להמשיך.‬

132
00:13:03,520 --> 00:13:06,360
‫כל היתר ענו, "להמשיך. בואו נמשיך ללכת".‬

133
00:13:08,400 --> 00:13:12,040
‫עמוק בפנים, עדיין רציתי ללכת משם.‬
‫רציתי לצאת החוצה.‬

134
00:13:14,200 --> 00:13:16,360
‫תיזהרו.‬
‫-בואו ניכנס.‬

135
00:13:17,240 --> 00:13:19,720
‫השארנו את התיקים והורדנו נעליים‬

136
00:13:20,320 --> 00:13:22,520
‫כי לא רצינו שהדברים שלנו יירטבו.‬

137
00:13:26,040 --> 00:13:30,000
‫לקחנו איתנו את הפנסים.‬
‫זהו זה. ואז המשכנו הלאה.‬

138
00:13:34,320 --> 00:13:35,320
‫היי, חכו לי.‬

139
00:13:38,800 --> 00:13:43,720
‫עבדתי במערת טאם לואנג בערך שנתיים.‬

140
00:13:44,280 --> 00:13:48,840
‫בכל ערב הייתי צריך ללכת לבדוק‬
‫אם נשאר מישהו במערות.‬

141
00:13:51,880 --> 00:13:56,160
‫בדרך כלל מתחיל לרדת גשם ביולי.‬
‫וזה היה רק יוני!‬

142
00:13:56,240 --> 00:13:59,360
‫לא ידעתי מאיפה הגיע הגשם.‬

143
00:14:01,120 --> 00:14:03,760
‫מקדימה,‬

144
00:14:03,840 --> 00:14:09,600
‫אורכה של מערת טאם לואנג הוא עשרה ק"מ‬
‫ו-317 מטרים.‬

145
00:14:10,880 --> 00:14:12,800
‫אז כשעונת הגשמים מתחילה,‬

146
00:14:12,880 --> 00:14:16,680
‫המים זורמים במורד ההרים ומציפים את המערה.‬

147
00:14:18,000 --> 00:14:22,880
‫יש חורים שבהם המים נכנסים מכל כיוון.‬

148
00:14:25,880 --> 00:14:27,720
‫ספרתי 11 אופניים.‬

149
00:14:29,080 --> 00:14:32,680
‫במבט ראשון, חשבתי שהם מבוגרים.‬

150
00:14:33,600 --> 00:14:36,120
‫אם תיכנסו בלי שלפקחים יש מושג,‬

151
00:14:36,200 --> 00:14:39,320
‫אתם עלולים להיתקע שם כל הלילה‬
‫בלי שאף אחד יידע.‬

152
00:14:47,320 --> 00:14:51,840
‫נכנסנו עמוק יותר ויותר‬
‫כי זה היה כל כך יפה.‬

153
00:14:54,840 --> 00:14:58,480
‫הייתה הילה שמשכה אותנו פנימה.‬

154
00:15:00,920 --> 00:15:04,160
‫רציתי לקחת את הילדים לראות משהו יפה.‬

155
00:15:07,080 --> 00:15:12,080
‫פשוט חשבתי שאראה לילדים משהו חדש.‬

156
00:15:14,160 --> 00:15:15,720
‫זה היה יפהפה. כל כך יפה.‬

157
00:15:17,400 --> 00:15:19,280
‫זה היה כמו נצנצים.‬

158
00:15:19,360 --> 00:15:21,680
‫היה מהמם בתוך החדר הגדול הזה.‬

159
00:15:35,000 --> 00:15:38,480
‫טיטאן היה צריך לחזור לפני חמש‬
‫כי היה לו מורה פרטי.‬

160
00:15:38,560 --> 00:15:40,120
‫אמרתי, "חבר'ה, בואו נחזור.‬

161
00:15:40,200 --> 00:15:42,760
‫"נגמר הזמן. אפשר לחזור ביום אחר".‬

162
00:15:42,840 --> 00:15:43,760
‫קדימה.‬

163
00:15:49,720 --> 00:15:51,320
‫אז כולנו השתכשכנו במים בדרך חזרה,‬

164
00:15:51,880 --> 00:15:54,800
‫דיברנו ופטפטנו כרגיל.‬

165
00:15:55,680 --> 00:15:58,840
‫עד שהגענו בחזרה לצומת טי.‬

166
00:16:00,600 --> 00:16:02,000
‫ברגע שהגענו לצומת טי,‬

167
00:16:02,600 --> 00:16:05,760
‫אני הייתי כזה, "היי, מכאן נכנסנו?"‬

168
00:16:05,840 --> 00:16:08,280
‫לא הלכנו לאיבוד כי הייתה רק דרך אחת החוצה.‬

169
00:16:08,360 --> 00:16:11,480
‫אק אמר שמשם נכנסנו.‬

170
00:16:13,080 --> 00:16:16,840
‫המים הציפו לחלוטין את צומת הטי.‬

171
00:16:17,400 --> 00:16:20,080
‫כיסתה אותו לחלוטין. לא הצלחנו לעבור.‬

172
00:16:21,280 --> 00:16:24,560
‫באותו רגע חשבתי, "לעזאזל".‬

173
00:16:25,480 --> 00:16:27,160
‫היינו בצרות צרורות.‬

174
00:16:30,960 --> 00:16:32,400
‫כולם היו המומים.‬

175
00:16:34,080 --> 00:16:36,440
‫אמרתי להם שאנחנו צריכים למצוא דרך החוצה.‬

176
00:16:37,200 --> 00:16:39,960
‫התכוונתי לחפש את היציאה.‬

177
00:16:41,200 --> 00:16:43,360
‫ואז החלטתי לצלול.‬

178
00:16:48,360 --> 00:16:52,800
‫הייתה לי הרגשה רעה.‬
‫אק ימצא דרך החוצה או לא?‬

179
00:17:01,000 --> 00:17:04,920
‫פקחתי את עיניי, אבל לא הצלחתי לראות כלום.‬

180
00:17:10,040 --> 00:17:12,200
‫ניסיתי לחפור בידיים…‬

181
00:17:18,520 --> 00:17:20,520
‫אבל לא מצאתי מעבר.‬

182
00:17:25,640 --> 00:17:29,040
‫ואז האוויר מהנשימה שלקחתי לפני שצללתי‬

183
00:17:29,680 --> 00:17:30,720
‫התחיל להיגמר.‬

184
00:17:35,080 --> 00:17:36,880
‫הרגשתי שאני עומד להתעלף.‬

185
00:17:39,000 --> 00:17:42,240
‫אז בזמן שזה קרה, משכתי בחבל…‬

186
00:17:42,320 --> 00:17:43,440
‫אחת, שתיים!‬

187
00:17:43,520 --> 00:17:45,200
‫הבנים החלו למשוך אותי החוצה.‬

188
00:17:45,280 --> 00:17:46,280
‫עוד פעם.‬

189
00:17:46,800 --> 00:17:48,720
‫חשבתי שאני לגמרי הולך למות.‬

190
00:17:48,800 --> 00:17:51,160
‫אני לא אשרוד. לגמרי נגמר לי האוויר.‬

191
00:18:09,280 --> 00:18:10,360
‫אמרתי לבנים…‬

192
00:18:11,800 --> 00:18:13,000
‫שאין דרך החוצה.‬

193
00:18:14,160 --> 00:18:17,640
‫כשאק אמר לנו את זה, שתקנו.‬

194
00:18:17,720 --> 00:18:19,080
‫לא ידענו מה לעשות.‬

195
00:18:27,760 --> 00:18:29,160
‫יש כאן מישהו?‬

196
00:18:29,240 --> 00:18:32,080
‫בחמש או שש בערב, הם עדיין היו במערה.‬

197
00:18:34,200 --> 00:18:36,920
‫הבוס שלי ארגן עוד שני אנשים‬
‫שיעזרו לחפש אותם.‬

198
00:18:37,000 --> 00:18:40,040
‫איפה אתם?‬
‫-איפה אתם?‬

199
00:18:45,360 --> 00:18:49,240
‫הלכנו מהחדר הראשון לחדר השני.‬

200
00:18:49,320 --> 00:18:52,600
‫קראנו להם, אבל לא מצאנו אותם.‬

201
00:18:55,200 --> 00:18:57,360
‫המון מים זרמו פנימה.‬

202
00:18:59,200 --> 00:19:01,480
‫והם לא היו בחדר השלישי.‬

203
00:19:02,200 --> 00:19:05,760
‫וחשבתי לעצמי שכדאי שנמצא אותם בצומת טי.‬

204
00:19:05,840 --> 00:19:06,840
‫יש פה מישהו?‬

205
00:19:08,800 --> 00:19:11,960
‫אבל כשהגענו לשם,‬
‫מצאנו רק את התיקים ואת הנעליים שלהם.‬

206
00:19:13,120 --> 00:19:16,680
‫חיפשתי עד שמצאתי את הטלפונים שלהם.‬

207
00:19:18,680 --> 00:19:20,760
‫בשלב הזה, הלב שלי שקע.‬

208
00:19:21,800 --> 00:19:23,560
‫הם היו רק ילדים.‬

209
00:19:32,040 --> 00:19:33,200
‫עוד מים זרמו פנימה.‬

210
00:19:34,000 --> 00:19:36,360
‫אמרתי, "מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?"‬

211
00:19:37,520 --> 00:19:40,080
‫איך נוציא את הילדים האלה?‬

212
00:19:40,160 --> 00:19:41,840
‫איפה אתם?‬

213
00:19:42,480 --> 00:19:45,640
‫אמרתי, "קדימה, בואו נלך. בואו נזעיק עזרה".‬

214
00:19:58,320 --> 00:20:01,080
‫כשגיליתי שמפלס המים עלה,‬

215
00:20:01,680 --> 00:20:04,880
‫היה עליי לעשות כל שביכולתי‬
‫כדי לא להפחיד את הילדים.‬

216
00:20:05,560 --> 00:20:08,720
‫אז ניסיתי להתנהג כמה שיותר כרגיל.‬

217
00:20:10,480 --> 00:20:14,320
‫אמרתי לילדים שאולי זה כמו גאות ושפל.‬

218
00:20:15,720 --> 00:20:18,200
‫באמת האמנתי שהמים ירדו.‬

219
00:20:19,040 --> 00:20:21,120
‫אז אמרתי להם למצוא מקום לישון.‬

220
00:20:21,200 --> 00:20:25,040
‫נוכל לבדוק את מפלס המים מחר.‬
‫נלך כשהמים ירדו.‬

221
00:20:25,120 --> 00:20:27,960
‫שתיים, שלוש, כן.‬

222
00:20:28,040 --> 00:20:31,360
‫אמרנו, "יהיה בסדר". חשבנו חיובי.‬

223
00:20:34,800 --> 00:20:36,960
‫באשר לי, אני איחרתי לשיעור הפרטי שלי.‬

224
00:20:37,840 --> 00:20:41,000
‫בתוך תוכי חשבתי, "מעולה! אין שיעור פרטי!"‬

225
00:20:45,440 --> 00:20:48,280
‫אף אחד עדיין לא נכנס לפאניקה.‬

226
00:20:48,360 --> 00:20:53,680
‫עבורם זה היה רק מקום חדש לישון בו.‬
‫זה עדיין היה חלק מההרפתקה.‬

227
00:20:58,240 --> 00:21:02,120
‫בלילה הראשון דאגנו רק שיצעקו עלינו.‬

228
00:21:02,200 --> 00:21:04,760
‫חלקנו לא סיפרנו להורים שלנו לאן הלכנו.‬

229
00:21:07,720 --> 00:21:10,200
‫חשבתי שההורים שלי כנראה מחפשים אותי.‬

230
00:21:11,560 --> 00:21:13,800
‫מנסים להבין לאן נעלמתי.‬

231
00:21:19,320 --> 00:21:23,920
‫אני דואגת כשטי יוצא עם החברים שלו.‬

232
00:21:26,520 --> 00:21:29,680
‫חיכיתי וחיכיתי, אבל הוא לא חזר הביתה.‬

233
00:21:31,600 --> 00:21:35,800
‫חשבתי שטי הסתבך בקטטה.‬

234
00:21:35,880 --> 00:21:40,320
‫ואז ילד בבית הספר שלו התקשר‬
‫ואמר שטי תקוע במערה.‬

235
00:21:47,680 --> 00:21:52,000
‫כשבעלי לקח אותי לשם, חשבתי שזה מפחיד.‬

236
00:21:53,240 --> 00:21:57,280
‫כשהגעתי, יכולתי לראות אנשים מתאספים.‬

237
00:21:57,360 --> 00:21:58,720
‫רדו לרכס.‬

238
00:21:59,320 --> 00:22:00,320
‫תנו לי לעזור.‬

239
00:22:00,400 --> 00:22:04,400
‫הנעליים שלהם היו בכניסה.‬
‫אף אחד לא הזיז שום דבר.‬

240
00:22:04,480 --> 00:22:07,520
‫האופניים של בני היו שם, יחד עם התיק שלו.‬

241
00:22:08,120 --> 00:22:09,640
‫הייתי בהלם.‬

242
00:22:11,480 --> 00:22:16,000
‫זה נראה כל כך שומם,‬
‫והלב שלי פשוט שקע כשראיתי את המערה.‬

243
00:22:16,880 --> 00:22:19,800
‫הלב שלי התכווץ, פשוט לא ידעתי מה לעשות.‬

244
00:22:19,880 --> 00:22:23,960
‫יכולתי רק להתפלל‬
‫לכל הישויות הקדושות שיגנו עליו.‬

245
00:22:24,040 --> 00:22:27,320
‫לא ידעתי שהבן שלי הלך למערה.‬

246
00:22:27,400 --> 00:22:30,040
‫הבוקר הוא אמר לי שהוא הולך למשחק כדורגל.‬

247
00:22:30,120 --> 00:22:31,200
‫זה מה שהוא אמר.‬

248
00:22:32,320 --> 00:22:35,800
‫לא ידעתי שהוא יבוא למערה כזאת.‬

249
00:22:35,880 --> 00:22:39,040
‫אנשים שאלו אותי שאלות,‬
‫אבל כל מה שיכולתי לעשות היה לבכות.‬

250
00:22:40,800 --> 00:22:44,720
‫לא יכולתי לענות בשלב הזה‬
‫כי הייתי כל כך נסערת.‬

251
00:22:55,320 --> 00:22:57,960
‫בלילה הראשון לא כיבינו את הפנסים.‬

252
00:22:59,760 --> 00:23:02,440
‫היה חשוך מדי, כולם היו מפוחדים.‬

253
00:23:04,760 --> 00:23:06,720
‫ישנו אחד ליד השני.‬

254
00:23:08,400 --> 00:23:09,600
‫חיבקנו האחד את השני.‬

255
00:23:11,640 --> 00:23:16,680
‫היה קר יותר מקרח,‬
‫הרגשתי כאילו הקור נושך אותנו.‬

256
00:23:23,880 --> 00:23:27,240
‫שמענו רק את הנשימות שלנו,‬

257
00:23:27,320 --> 00:23:32,440
‫ואת הלבבות שלנו הפועמים בקצב.‬

258
00:23:44,920 --> 00:23:48,280
‫בלילה הראשון דאגתי אם נצליח לצאת משם…‬

259
00:23:51,000 --> 00:23:53,480
‫והייתי אחראי ל-12 בני אדם נוספים.‬

260
00:23:54,120 --> 00:23:58,000
‫ולא היה לנו מושג מה עומד לקרות לנו.‬

261
00:24:12,560 --> 00:24:16,200
‫הסיפור הראשון שלנו עוסק במקרה‬
‫שהתרחש אתמול בלילה.‬

262
00:24:16,280 --> 00:24:17,120
‫כן.‬

263
00:24:17,200 --> 00:24:19,080
‫המערה הוצפה. הם לא הצליחו לחזור.‬

264
00:24:19,160 --> 00:24:23,040
‫אפילו הרשויות לא הצליחו להגיע אליהם.‬

265
00:24:23,120 --> 00:24:25,080
‫- סכנה!‬
‫יולי-נובמבר היא עונת הצפת המערות -‬

266
00:24:25,160 --> 00:24:26,280
‫טוב, להתפקד.‬

267
00:24:26,360 --> 00:24:27,200
‫אחת.‬
‫-שתיים.‬

268
00:24:27,280 --> 00:24:28,120
‫שלוש.‬
‫-ארבע.‬

269
00:24:28,200 --> 00:24:29,240
‫חמש.‬
‫-שש.‬

270
00:24:29,320 --> 00:24:31,880
‫שלחנו שמונה צוותים בסך הכול.‬

271
00:24:31,960 --> 00:24:33,840
‫כמה אנשים זה יוצא?‬

272
00:24:33,920 --> 00:24:37,200
‫בערך 50 איש. הם סוחבים ציוד צלילה, אוכל.‬

273
00:24:41,240 --> 00:24:46,240
‫מעט מאוד אנשים, אפילו חוקרי מערות,‬

274
00:24:46,320 --> 00:24:48,640
‫ידעו את דרכם במערת טאם לואנג.‬

275
00:24:48,720 --> 00:24:51,320
‫- מפת טאם לואנג -‬

276
00:24:51,400 --> 00:24:54,760
‫אני חוקר מערות‬
‫המכיר היטב את מערת טאם לואנג.‬

277
00:24:56,480 --> 00:24:59,560
‫ביום הראשון בו נכנסנו למערה לחפש את הבנים,‬

278
00:24:59,640 --> 00:25:02,120
‫צומת הטי היה מוצף.‬

279
00:25:06,880 --> 00:25:08,840
‫הציוד הראשוני ששימש למשימת החילוץ‬

280
00:25:08,920 --> 00:25:11,600
‫כלל משאבת מים קטנה‬

281
00:25:11,680 --> 00:25:14,920
‫וחבלים וכל מה שהצלחנו להשיג באזור.‬

282
00:25:17,600 --> 00:25:22,000
‫עכשיו הגיע הזמן שהמשאבות יעשו את עבודתן‬
‫על מנת לפנות את השביל.‬

283
00:25:23,840 --> 00:25:27,600
‫נלחמנו במים עם ציוד מוגבל‬

284
00:25:27,680 --> 00:25:32,800
‫שלא היה מספיק מתקדם לשאיבת מים.‬

285
00:25:44,440 --> 00:25:48,120
‫כשהתחיל לרדת גשם, זה לא הפסיק.‬

286
00:25:48,640 --> 00:25:54,920
‫גשם כבד עלול לגרום להצפה והם עלולים לטבוע.‬

287
00:25:55,000 --> 00:25:56,680
‫לא חשבתי שהם יימצאו.‬

288
00:25:56,760 --> 00:25:58,920
‫אם לא ירד עוד גשם…‬

289
00:26:00,120 --> 00:26:03,040
‫והמים ירדו, אז נוכל לשאוב.‬

290
00:26:03,120 --> 00:26:04,440
‫אלה יהיו חדשות טובות.‬

291
00:26:04,520 --> 00:26:06,440
‫שמחתי כשהמושל הגיע.‬

292
00:26:06,960 --> 00:26:09,600
‫הוא אמר שהוא יבוא לספר לנו אם יהיו חדשות.‬

293
00:26:09,680 --> 00:26:14,280
‫הוא בא לעדכן אותנו כל שעה או שעתיים.‬

294
00:26:14,360 --> 00:26:19,520
‫אני רק מקווה שהם בסדר ומצבם טוב,‬
‫ושיפסיק הגשם.‬

295
00:26:22,440 --> 00:26:25,800
‫היינו צריכים לעבוד נגד הזמן, נגד הטבע.‬

296
00:26:26,520 --> 00:26:30,880
‫זה מתחיל להתמלא במים, ידעת את זה?‬

297
00:26:31,400 --> 00:26:36,000
‫המים לא היו גבוהים כל כך אתמול.‬
‫-זה מתמלא.‬

298
00:26:36,080 --> 00:26:37,920
‫יש עוד מים?‬
‫-כן.‬

299
00:26:41,160 --> 00:26:42,720
‫היה עלינו למהר כי ידענו‬

300
00:26:42,800 --> 00:26:46,200
‫שעוד מים יגיעו מהחלק האחורי של המערה.‬

301
00:26:46,280 --> 00:26:48,240
‫- כניסה‬
‫צומת טי -‬

302
00:26:48,320 --> 00:26:50,000
‫- צידה האחורי של המערה -‬

303
00:26:50,080 --> 00:26:54,240
‫זה היה מדאיג, כי אם שני הזרמים ייפגשו,‬

304
00:26:54,320 --> 00:26:56,600
‫זה יציף הכול עד לפתח המערה.‬

305
00:26:58,440 --> 00:27:01,160
‫זה היה מדאיג.‬

306
00:27:03,360 --> 00:27:07,320
‫- 18 שעות בתוך המערה -‬

307
00:27:14,360 --> 00:27:16,360
‫המים עדיין היו שם כשהתעוררנו.‬

308
00:27:18,600 --> 00:27:21,120
‫הסתובבתי והמים היו לידנו.‬

309
00:27:22,400 --> 00:27:25,240
‫זה היה כל כך מהיר.‬
‫הם לא הפסיקו לרדוף אחרינו.‬

310
00:27:26,000 --> 00:27:28,560
‫היה עליי למצוא פתרון.‬

311
00:27:30,720 --> 00:27:33,720
‫אספתי את הקבוצה כדי לחשוב מה לעשות עכשיו.‬

312
00:27:36,800 --> 00:27:39,400
‫אמרתי להם,‬
‫"אולי נמצא דרך רחוקה יותר החוצה?"‬

313
00:27:45,840 --> 00:27:48,240
‫התחלתי להגיד לבנים לשמור על הפנסים שלהם.‬

314
00:27:48,320 --> 00:27:49,560
‫להשתמש בהם בצמצום.‬

315
00:27:56,240 --> 00:27:59,320
‫כל הזמן אמרתי להם שאסור לנו לוותר.‬

316
00:28:09,080 --> 00:28:12,320
‫התחלנו להתלונן. "איפה לעזאזל המחלצים?‬

317
00:28:12,400 --> 00:28:15,840
‫"למה הם לא מנסים למצוא אותנו?‬
‫למה לא מגיעה עזרה?"‬

318
00:28:20,200 --> 00:28:22,120
‫אין מספיק אנשים!‬

319
00:28:24,240 --> 00:28:25,400
‫השטח נקי.‬

320
00:28:25,480 --> 00:28:28,720
‫כמה זמן עד שהם יהיו באמת בסכנה ממשית?‬

321
00:28:29,320 --> 00:28:34,280
‫אני לא יכול לצפות כמה זמן‬
‫אבל כל דקה חשובה.‬

322
00:28:49,960 --> 00:28:51,360
‫לאט. תיזהרי.‬

323
00:28:51,440 --> 00:28:56,040
‫טיטאן, בני, אני מחכה לך כאן.‬

324
00:28:56,640 --> 00:29:02,840
‫בוא נלך הביתה, יקירי.‬
‫קדימה, בוא נלך הביתה!‬

325
00:29:02,920 --> 00:29:06,000
‫הרגשתי שטיטאן חייב לשמוע אותי.‬

326
00:29:06,640 --> 00:29:10,400
‫באמת האמנתי שאוכל לתקשר עם הבן שלי.‬

327
00:29:10,960 --> 00:29:14,040
‫לפחות רציתי שהוא ידע שאני מחכה לו.‬

328
00:29:19,560 --> 00:29:22,840
‫אני בדרך כלל לא חוזרת מהעבודה‬
‫עד שבע, שמונה, תשע בערב.‬

329
00:29:24,040 --> 00:29:27,280
‫ככה הוא נקשר יותר לאק מאשר אליי.‬

330
00:29:32,080 --> 00:29:36,200
‫חשבתי על אק ועל איך שהוא עם אק.‬

331
00:29:36,280 --> 00:29:39,360
‫חשבתי, "בבקשה, אק,‬
‫אתה חייב להוציא משם את טיטאן.‬

332
00:29:39,440 --> 00:29:42,480
‫"אני מאמינה שאתה יכול להוציא אותו".‬

333
00:29:43,440 --> 00:29:45,160
‫רוח מקומית, תני לבנינו כוח.‬

334
00:29:45,240 --> 00:29:46,840
‫תירגעי.‬

335
00:29:46,920 --> 00:29:49,280
‫חיפוש קדחתני אחר 12 ילדים‬
‫ומאמן הכדורגל שלהם.‬

336
00:29:49,360 --> 00:29:50,800
‫- ילדים ומאמן נעדרים במערות -‬

337
00:29:50,880 --> 00:29:52,720
‫ומשפחות נואשות מחכות בחשש לחדשות.‬

338
00:29:52,800 --> 00:29:54,600
‫- משפחות תאילנדיות‬
‫שוהות ליד מערות מוצפות -‬

339
00:29:54,680 --> 00:29:56,600
‫זה עדיין היה סיפור מקומי.‬

340
00:29:56,680 --> 00:29:58,640
‫לא חשבתי שזה יתפתח למשהו.‬

341
00:29:58,720 --> 00:29:59,600
‫- ג'יימס לונגמן‬
‫ABC -‬

342
00:29:59,680 --> 00:30:02,400
‫ולמען האמת חשבתי, "אלה 13 אנשים מתים".‬

343
00:30:02,480 --> 00:30:04,640
‫אבל אני זוכר שמנהל החדשות שלנו‬
‫היה נלהב מאוד.‬

344
00:30:04,720 --> 00:30:06,320
‫הוא אמר, "זה יהיה סיפור ענק".‬

345
00:30:10,120 --> 00:30:17,120
‫כל הסוכנויות המרכזיות מגיעות.‬
‫הן נשלחות בהדרגה לעזור לנו.‬

346
00:30:18,960 --> 00:30:22,000
‫הרבה אנשים שונים הופיעו.‬

347
00:30:22,080 --> 00:30:27,600
‫רופאים, אחיות, חיילים,‬
‫כוחות מכל רחבי תאילנד.‬

348
00:30:28,480 --> 00:30:32,360
‫זה ממש ריגש אותי.‬

349
00:30:34,760 --> 00:30:40,600
‫יש יחידות שסורקות את האזור‬
‫ומחפשות דרכים אפשריות להיכנס פנימה.‬

350
00:30:41,480 --> 00:30:44,880
‫משטרת הגבולות תטוס במסוקים שלהם‬

351
00:30:44,960 --> 00:30:48,600
‫למקרה שתהיה דרך אחרת אל תוך המערה.‬

352
00:30:48,680 --> 00:30:53,120
‫באשר לגורמים מקומיים, פקחי היערות והצבא,‬

353
00:30:53,200 --> 00:30:54,760
‫הם יסרקו את האזור‬

354
00:30:54,840 --> 00:30:57,720
‫ויסתמו את החורים‬
‫מהם עלולים לזרום מים פנימה.‬

355
00:30:58,960 --> 00:31:03,200
‫אריות הים טסים ישירות מסאטאהיפ,‬
‫ויגיעו בחצות.‬

356
00:31:05,320 --> 00:31:06,360
‫- אריות הים המלכותיים -‬

357
00:31:06,440 --> 00:31:10,840
‫הייתי המפקד של אריות הים המלכותיים.‬

358
00:31:11,680 --> 00:31:14,640
‫זה היה מרוץ נגד הזמן והמים הגואים.‬

359
00:31:14,720 --> 00:31:20,600
‫תיזהרו עם הרגליים.‬
‫-עוד קצת, אחת, שתיים.‬

360
00:31:21,240 --> 00:31:22,920
‫היינו צריכים לשאוב את המים,‬

361
00:31:23,000 --> 00:31:27,640
‫כדי שיחידת אריות הים‬
‫תוכל למצוא את הבנים כמה שיותר מהר.‬

362
00:31:37,040 --> 00:31:40,960
‫יחידת אריות הים המלכותיים של תאילנד‬
‫מיומנת במיוחד בצלילה.‬

363
00:31:41,640 --> 00:31:43,680
‫הצלחנו להגיע לצומת טי.‬

364
00:31:44,800 --> 00:31:49,800
‫ואז ניסינו לצלול מעבר לצומת טי.‬

365
00:31:53,720 --> 00:31:57,680
‫כשמפלס המים עלה, לא יכולנו להתקדם יותר.‬

366
00:32:06,480 --> 00:32:09,840
‫- שלושה ימים בתוך המערה -‬

367
00:32:16,440 --> 00:32:19,760
‫טי כיוון את השעון המעורר שלו‬
‫לשש בבוקר בכל בוקר.‬

368
00:32:25,640 --> 00:32:28,400
‫אם לא היינו יודעים מה השעה,‬
‫זה היה יותר מלחיץ.‬

369
00:32:28,480 --> 00:32:34,080
‫היינו מעבירים את היום בלי תוכנית.‬

370
00:32:41,280 --> 00:32:44,560
‫בניתי להם שגרה.‬

371
00:32:46,000 --> 00:32:52,000
‫מהבוקר עד הערב, נעבוד על מציאת דרך החוצה.‬

372
00:32:52,720 --> 00:32:56,400
‫המאמן אק אמר כל הזמן שיש דרך החוצה.‬

373
00:32:57,040 --> 00:33:00,080
‫אז עבדנו על מציאת דרך החוצה כל יום.‬

374
00:33:03,440 --> 00:33:08,520
‫הייתי חייב להישאר אופטימי‬
‫כדי שהם לא יוותרו.‬

375
00:33:15,880 --> 00:33:19,160
‫הלכנו עד שהתעייפנו, ואז כבר נהיה מאוחר.‬

376
00:33:20,680 --> 00:33:25,880
‫הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה הרעב.‬

377
00:33:29,640 --> 00:33:31,680
‫כולם התחילו לדבר על אוכל.‬

378
00:33:31,760 --> 00:33:36,800
‫זה היה כמו רעב בנוסף על עוד רעב.‬
‫זה היה פשוט עינוי.‬

379
00:33:37,480 --> 00:33:42,560
‫רצינו לאכול כל מה שיכולנו לחשוב עליו.‬
‫כל דבר ודבר.‬

380
00:33:44,160 --> 00:33:45,440
‫רצינו להזמין KFC.‬

381
00:33:45,520 --> 00:33:48,640
‫חשבנו לעצמנו, "יספקו לנו אותו לכאן?"‬

382
00:33:49,720 --> 00:33:51,800
‫דברים שהגיוני לחשוב כשרעבים.‬

383
00:33:52,840 --> 00:33:57,160
‫ילד אחד חלם שהוא שותה חלב סויה,‬
‫המשקה האהוב עליו.‬

384
00:33:57,240 --> 00:33:59,760
‫הוא חלם שהוא מוצץ את הקש.‬

385
00:34:00,440 --> 00:34:06,080
‫אבל כשהוא התעורר,‬
‫הוא גילה שהוא מוצץ את הבוהן של אדול.‬

386
00:34:10,600 --> 00:34:15,000
‫רציתי לאכול את מה שאכלנו‬
‫במגרש הכדורגל באותו אחר צהריים.‬

387
00:34:16,720 --> 00:34:20,640
‫זה היה כזה בזבוז כי אכלתי כל כך מעט.‬

388
00:34:20,720 --> 00:34:22,600
‫אם הייתי יודע, הייתי אוכל הרבה יותר.‬

389
00:34:30,200 --> 00:34:33,080
‫חלמתי שאני אוכל עם המשפחה שלי.‬

390
00:34:36,360 --> 00:34:38,520
‫קיוויתי שאם אצא משם,‬

391
00:34:39,120 --> 00:34:41,360
‫אוכל לטעום שוב את הבישולים של אימא שלי.‬

392
00:34:43,680 --> 00:34:45,520
‫כשלא היה לנו הרבה כסף,‬

393
00:34:46,040 --> 00:34:48,240
‫אימא שלי הכינה אוכל פשוט.‬

394
00:34:59,120 --> 00:35:02,600
‫בבית, תמיד אכלנו צלעות חזיר וכרוב בקארי.‬

395
00:35:05,600 --> 00:35:07,520
‫ממש רציתי לאכול את האוכל של אימא שלי.‬

396
00:35:29,960 --> 00:35:33,080
‫יכולתי לומר להם רק לשתות מים.‬

397
00:35:34,080 --> 00:35:36,840
‫תעשו כל מה שצריך כדי לשרוד.‬

398
00:35:40,200 --> 00:35:45,000
‫המים עזרו קצת, אבל עדיין היינו רעבים.‬

399
00:35:46,800 --> 00:35:51,440
‫כולנו התחלנו להרגיש עייפים, בלי כוח.‬

400
00:35:51,520 --> 00:35:55,000
‫כשניסיתי לקום, הייתי נופל.‬

401
00:35:57,800 --> 00:36:00,720
‫היה עליי לעשות כל שביכולתי כדי להגן עליהם,‬

402
00:36:01,240 --> 00:36:02,440
‫כדי לוודא שהם בסדר.‬

403
00:36:05,560 --> 00:36:08,360
‫הוריי מתו כשהייתי קטן.‬

404
00:36:11,320 --> 00:36:15,760
‫אז הוסמכתי כמתלמד בודהיסטי,‬
‫כדי לא להכביד על קרוביי.‬

405
00:36:17,280 --> 00:36:21,320
‫הייתי נזיר במשך יותר מעשר שנים‬
‫לפני שעזבתי את הנזירות.‬

406
00:36:24,240 --> 00:36:30,040
‫ההסמכה שלי כמתלמד בודהיסטי‬
‫עזרה לחזק את המוח ואת הגוף שלי.‬

407
00:36:31,520 --> 00:36:35,320
‫אם נהיה מדוכאים, גם הגוף שלנו יקרוס.‬

408
00:36:35,400 --> 00:36:38,560
‫אבל אם אנחנו חזקים נפשית,‬
‫הגוף שלנו ישקם את עצמו.‬

409
00:36:39,760 --> 00:36:43,320
‫לפני שהלכנו לישון, התפללנו וביקשנו‬
‫מכל מה שקדוש להגן עלינו.‬

410
00:36:45,120 --> 00:36:50,280
‫הוא רצה שנתפלל לנאנג נון בתקווה לנס.‬

411
00:36:53,400 --> 00:36:56,560
‫זה עזר לנו להשתחרר ולהיות רגועים יותר.‬

412
00:36:58,960 --> 00:37:02,720
‫הוא רצה שנישאר רגועים‬
‫כדי שלא נאבד את הראש.‬

413
00:37:03,320 --> 00:37:06,320
‫כדי שאם אף אחד לא יבוא להציל אותנו,‬
‫לא נשתגע.‬

414
00:37:06,400 --> 00:37:08,120
‫פשוט נאסוף את עצמנו באותו הרגע.‬

415
00:37:13,080 --> 00:37:17,480
‫פשוט עשינו נשימות והתפללנו לשרוד.‬

416
00:37:37,080 --> 00:37:39,160
‫יורד גשם חזק.‬

417
00:37:39,240 --> 00:37:43,880
‫והמקום שבו אני עומד היה קודם לכן‬
‫המדשאה של הפארק הלאומי…‬

418
00:37:43,960 --> 00:37:45,320
‫- משימת החילוץ, יום 4 -‬

419
00:37:45,400 --> 00:37:51,040
‫עכשיו זה ים של בוץ.‬
‫כל חלק במבצע הזה הוא קשה.‬

420
00:37:51,560 --> 00:37:55,240
‫עד כמה זה אפשרי לשרוד בפנים?‬
‫-תלוי איפה הם.‬

421
00:37:55,320 --> 00:37:57,480
‫הבנתי. מה ידוע לך על המערות האלה?‬

422
00:37:57,560 --> 00:37:59,240
‫- ורנון אנסוורת'‬
‫מומחה למערת טאם לואנג -‬

423
00:37:59,320 --> 00:38:00,840
‫אם הם במקום הנכון,‬

424
00:38:00,920 --> 00:38:05,280
‫הם יכולים לשרוד חמישה, שישה ימים.‬
‫אבל המים עכשיו,‬

425
00:38:05,360 --> 00:38:08,920
‫מי השיטפונות גואים כל הזמן.‬

426
00:38:12,200 --> 00:38:15,920
‫אני מלאת תקווה.‬
‫אני רוצה שהילדים ייצאו משם בשלום.‬

427
00:38:16,000 --> 00:38:17,280
‫- נאמהום בונפיאם‬
‫אימו של מארק -‬

428
00:38:17,360 --> 00:38:19,040
‫כל ה-13.‬

429
00:38:21,680 --> 00:38:24,560
‫אנשים אמרו לי להתפלל בכל מקום שהגשם ייפסק,‬

430
00:38:25,440 --> 00:38:30,680
‫שהרוחות של טאם לואנג יפסיקו את הגשם.‬

431
00:38:31,200 --> 00:38:33,320
‫שייתנו לנו הזדמנות להוציא את הבנים.‬

432
00:38:36,360 --> 00:38:37,960
‫מארק הוא ילד קטן.‬

433
00:38:39,600 --> 00:38:41,400
‫והוא מפחד מהחושך.‬

434
00:38:43,200 --> 00:38:45,800
‫עברנו הרבה ביחד.‬

435
00:38:46,480 --> 00:38:50,960
‫כי נפרדתי מאביו כשהוא היה בערך בן שנה.‬

436
00:38:54,160 --> 00:38:57,760
‫תהיתי אם הוא ייצא מזה בחיים.‬

437
00:39:02,080 --> 00:39:04,720
‫לא עמדתי בזה והתעלפתי.‬

438
00:39:05,920 --> 00:39:08,680
‫הרגשתי כאילו אני יוצאת מדעתי.‬

439
00:39:10,000 --> 00:39:11,960
‫את מרגישה טוב יותר? הנה, זאת אמוניה.‬

440
00:39:12,080 --> 00:39:14,760
‫תעסה אותה.‬
‫-היא חזרה להכרה.‬

441
00:39:16,360 --> 00:39:20,040
‫- ארבעה ימים בתוך המערה -‬

442
00:39:29,520 --> 00:39:31,480
‫מפלס המים לא ירד, הוא המשיך לעלות.‬

443
00:39:32,000 --> 00:39:35,000
‫אז המשכנו להתקדם בתקווה למצוא דרך החוצה.‬

444
00:39:38,320 --> 00:39:42,040
‫הגענו לנקודה הכי רחוקה שיכולנו להגיע אליה.‬

445
00:39:44,320 --> 00:39:46,080
‫לא הצלחנו למצוא דרך מילוט.‬

446
00:39:47,440 --> 00:39:48,640
‫היה רק חושך.‬

447
00:39:50,920 --> 00:39:51,880
‫זה היה יותר מדי.‬

448
00:39:53,520 --> 00:39:54,920
‫רציתי לראות את האור.‬

449
00:39:59,080 --> 00:40:01,720
‫אחד הבנים בקבוצה אמר,‬

450
00:40:01,800 --> 00:40:06,280
‫"אני לא יכול לסבול את זה יותר.‬
‫אני מותש. אני רוצה ללכת הביתה!"‬

451
00:40:06,360 --> 00:40:11,040
‫היי, אנחנו נצא מזה. תסמוך עליי.‬

452
00:40:11,640 --> 00:40:15,600
‫הלחץ התגבר, וכך גם הרעב.‬

453
00:40:16,640 --> 00:40:18,440
‫כאילו, כבר לא עמדנו בזה.‬

454
00:40:22,200 --> 00:40:28,760
‫כולם האשימו את עצמם.‬
‫כאילו, לא היינו צריכים לבוא לפה.‬

455
00:40:31,200 --> 00:40:34,320
‫אק אמר, "מי שרוצה לבכות, שיבכה.‬
‫שיוציא הכול".‬

456
00:40:35,400 --> 00:40:38,080
‫רצינו לראות את ההורים שלנו. היינו רעבים.‬

457
00:40:39,200 --> 00:40:44,400
‫כולנו אמרנו האחד לשני, כאילו,‬
‫שאנחנו אוהבים אחד את השני וכל מיני כאלה.‬

458
00:40:45,480 --> 00:40:48,120
‫היינו כל כך לחוצים.‬

459
00:40:49,640 --> 00:40:51,440
‫לא חשבתי שנצא מזה בחיים.‬

460
00:40:54,080 --> 00:40:58,440
‫כל הזמן אמרתי להם שלא משנה מה קרה לנו,‬
‫אסור לנו להישבר.‬

461
00:40:59,760 --> 00:41:01,320
‫אנחנו חייבים לעזור זה לזה.‬

462
00:41:06,240 --> 00:41:09,360
‫היה שקט במשך חמש דקות.‬

463
00:41:10,240 --> 00:41:12,080
‫שמענו משהו שנשמע כמו מסוק.‬

464
00:41:13,200 --> 00:41:15,640
‫זה נשמע כמו מסוק שטס מעלינו.‬

465
00:41:18,720 --> 00:41:22,960
‫שמעתי בום, כאילו מישהו עושה משהו רועש.‬

466
00:41:23,440 --> 00:41:25,920
‫כאילו קודחים או משהו.‬

467
00:41:30,480 --> 00:41:33,960
‫כולם אמרו, "היי! היי!"‬
‫לכולם הייתה שוב תקווה.‬

468
00:41:34,040 --> 00:41:37,040
‫מהרגשה מדוכדכת, פתאום הייתה תקווה.‬

469
00:41:40,680 --> 00:41:42,280
‫מישהו בא להציל אותנו?‬

470
00:41:42,360 --> 00:41:45,120
‫בבקשה תעזרו לנו!‬

471
00:41:45,200 --> 00:41:47,920
‫לא הצלחתי להבין מה עושה את הקולות האלה.‬

472
00:41:48,440 --> 00:41:49,720
‫יש שם מישהו?‬

473
00:41:52,280 --> 00:41:54,240
‫פתאום שמענו משהו שנשמע כמו מים.‬

474
00:41:54,320 --> 00:41:59,320
‫כמו מים שזורמים פנימה.‬
‫ניסיתי לראות מה קורה.‬

475
00:41:59,400 --> 00:42:01,360
‫ואז ראיתי צל כהה מתקרב אלינו.‬

476
00:42:01,880 --> 00:42:02,880
‫כמו נחשול מים!‬

477
00:42:07,000 --> 00:42:08,520
‫זה היה כמו שיטפון פתאומי.‬

478
00:42:10,480 --> 00:42:13,760
‫ברגע שראיתי את זה,‬
‫אמרתי לכולם לברוח למקום גבוה יותר.‬

479
00:42:18,800 --> 00:42:22,200
‫כולם התחילו לרוץ, לדחוף זה את זה.‬

480
00:42:32,280 --> 00:42:36,640
‫אק כמעט ונסחף.‬
‫אם הוא לא היה קופץ, הוא היה מת.‬

481
00:42:41,880 --> 00:42:42,800
‫זה היה רועש.‬

482
00:42:43,680 --> 00:42:44,760
‫ואז, דממה.‬

483
00:42:47,520 --> 00:42:48,480
‫המים נרגעו.‬

484
00:42:51,760 --> 00:42:54,120
‫- כניסה, חדר 2 , חדר 3‬
‫צומת טי -‬

485
00:42:54,200 --> 00:42:57,080
‫הגענו לאחת הנקודות הגבוהות במערה.‬

486
00:42:57,160 --> 00:42:59,760
‫- חדר 9, בו נמצאים הבנים -‬

487
00:42:59,800 --> 00:43:05,360
‫לא הייתה שום דרך החוצה.‬
‫ועכשיו הדרך פנימה הוצפה לגמרי.‬

488
00:43:14,200 --> 00:43:17,320
‫המים געשו ומילאו את המערה.‬

489
00:43:18,000 --> 00:43:23,560
‫אפשר היה לשמוע את המים מכים בקירות המערה.‬
‫בום, בום, בום.‬

490
00:43:26,840 --> 00:43:28,600
‫המים געשו בעקבותינו.‬

491
00:43:31,280 --> 00:43:34,000
‫היינו בהלם. אף פעם לא ראינו דבר כזה.‬

492
00:43:35,440 --> 00:43:37,560
‫כשהמים עלו, נסוגנו יותר ויותר.‬

493
00:43:40,160 --> 00:43:44,960
‫היינו צריכים להתחיל מההתחלה,‬
‫מהכניסה למערה.‬

494
00:43:48,000 --> 00:43:50,320
‫זה היה מדכא, זה היה מאוד מדכא בזמנו.‬

495
00:43:56,680 --> 00:43:58,360
‫היינו מנותקים משני הכיוונים.‬

496
00:44:00,480 --> 00:44:03,200
‫עכשיו לא נותרה לנו ברירה.‬

497
00:44:03,760 --> 00:44:06,680
‫היינו לכודים. לא היה לאן ללכת.‬

498
00:44:10,280 --> 00:44:12,560
‫קיווינו שהמים יעצרו שם.‬

499
00:44:12,640 --> 00:44:14,360
‫בבקשה שהמים לא יעלו יותר.‬

500
00:44:20,120 --> 00:44:25,960
‫התחלתי לדמיין שאם נמות, זה יהיה מטביעה.‬

501
00:44:28,600 --> 00:44:30,920
‫הרגשתי שככה נמות.‬

502
00:44:40,480 --> 00:44:45,120
‫הייתי ממש מודאג כי אימא שלי‬
‫כבר איבדה ילד אחד.‬

503
00:44:45,200 --> 00:44:47,200
‫לא רציתי שהיא תהיה עצובה שוב.‬

504
00:44:50,640 --> 00:44:53,720
‫טלה הוא ילד רגיש.‬

505
00:44:56,080 --> 00:44:59,680
‫הוא אוהב שהוריו מפנקים אותו,‬
‫כי הוא בן יחיד.‬

506
00:45:01,080 --> 00:45:02,720
‫הייתי צריכה לחבק אותו כשהוא ישן.‬

507
00:45:02,800 --> 00:45:04,320
‫- פצ'אני תאקאמסונג‬
‫אימו של טלה -‬

508
00:45:04,400 --> 00:45:06,760
‫שלושתנו תמיד ישנו באותה מיטה.‬

509
00:45:07,920 --> 00:45:12,040
‫באשר לי, אני האשמתי את גורלי.‬

510
00:45:12,840 --> 00:45:15,000
‫חשבתי שאולי עליי לשלם על הרבה קארמה,‬

511
00:45:15,080 --> 00:45:17,040
‫כי לא זכיתי לגדל את הילד הראשון שלי.‬

512
00:45:18,280 --> 00:45:21,840
‫ואם אאבד גם את הילד הזה,‬
‫לא חשבתי שאוכל להמשיך לחיות.‬

513
00:45:34,360 --> 00:45:36,880
‫האשמתי את עצמי.‬

514
00:45:36,960 --> 00:45:39,760
‫אני לקחתי אותם לשם. אני אחראי לזה.‬

515
00:45:41,760 --> 00:45:44,080
‫לא רציתי שמישהו יחווה אובדן.‬

516
00:45:45,600 --> 00:45:50,720
‫זה מאוד כואב לאבד אדם אהוב.‬

517
00:45:52,400 --> 00:45:55,640
‫כשהייתי בן שש, אחי הקטן הלך לעולמו.‬

518
00:45:56,400 --> 00:46:00,960
‫ואימא שלי לא הצליחה להתגבר על זה.‬
‫אז גם היא מתה.‬

519
00:46:02,440 --> 00:46:07,040
‫וזמן קצר לאחר מכן, אבא שלי חלה ומת.‬

520
00:46:11,280 --> 00:46:13,840
‫אם מישהו היה מת…‬

521
00:46:15,360 --> 00:46:18,360
‫לא הייתי יודע איך…‬

522
00:46:20,080 --> 00:46:22,840
‫איך לעמוד… איך לעמוד מול המשפחות שלהם.‬

523
00:46:23,360 --> 00:46:27,320
‫לא הייתי יודע איך להתמודד או איך לומר להם‬

524
00:46:28,120 --> 00:46:32,160
‫שאני הבאתי לכאן את הבנים שלהם כדי למות.‬

525
00:46:55,880 --> 00:46:59,480
‫- חמישה ימים בתוך המערה -‬

526
00:47:03,720 --> 00:47:05,600
‫היינו לכודים.‬

527
00:47:05,680 --> 00:47:10,200
‫הדבר היחיד שנותר לעשות‬
‫היה לטפס ולחפור החוצה.‬

528
00:47:17,680 --> 00:47:20,320
‫לא היה לי מושג עד כמה זה עבה.‬

529
00:47:23,440 --> 00:47:25,760
‫חשבתי שאם כולנו נחפור, נצליח לעבור.‬

530
00:47:28,720 --> 00:47:32,320
‫התחלנו לחפור במשמרות.‬

531
00:47:33,320 --> 00:47:35,480
‫אם לילדים לא היה מה לעשות,‬

532
00:47:35,560 --> 00:47:40,640
‫הם היו מתחילים לדמיין את הגרוע מכול.‬

533
00:47:41,360 --> 00:47:44,280
‫ואז הקבוצה בוודאות תתחיל להתפרק.‬

534
00:47:49,920 --> 00:47:51,080
‫עבדנו יחד.‬

535
00:47:51,720 --> 00:47:55,680
‫זו הייתה עבודת צוות, כמו כששיחקנו כדורגל.‬

536
00:47:56,240 --> 00:47:58,600
‫אי אפשר לשחק כדורגל לבד, נכון?‬

537
00:47:58,680 --> 00:48:00,680
‫כולנו צריכים לשחק יחד.‬

538
00:48:03,760 --> 00:48:06,600
‫היינו צוות. ננצח או נפסיד ביחד.‬

539
00:48:14,200 --> 00:48:17,200
‫הילדים שאלו אותי כמה אני חושב שעוד נשאר.‬

540
00:48:18,440 --> 00:48:22,600
‫אז אמרתי בערך חמישה מטרים.‬
‫-כולם האמינו לזה. כולנו.‬

541
00:48:24,400 --> 00:48:28,440
‫דמיינתי שזה יוביל אותנו לחוות התפוזים.‬

542
00:48:57,440 --> 00:49:03,320
‫ברגע שנחפור החוצה,‬
‫נאכל תפוזים של איזה מישהו.‬

543
00:49:03,400 --> 00:49:06,640
‫האם ינזפו בנו? בעל המקום יגרש אותנו?‬

544
00:49:07,200 --> 00:49:10,680
‫תכננו את זה ביסודיות.‬

545
00:49:14,240 --> 00:49:16,280
‫ברגע שנצא ונמצא את חוות התפוזים,‬

546
00:49:16,360 --> 00:49:19,400
‫הייתה שם איזושהי חנות קטנה.‬

547
00:49:19,480 --> 00:49:22,600
‫היו נותנים לנו שם משהו לאכול.‬

548
00:49:22,680 --> 00:49:24,960
‫נאסוף את האופניים שלנו בכניסה למערה.‬

549
00:49:25,040 --> 00:49:27,080
‫ואז ניסע יחד באופניים הביתה.‬

550
00:49:42,400 --> 00:49:45,280
‫המשכנו לחפור, לא הפסקנו.‬

551
00:49:48,440 --> 00:49:52,800
‫חלק מאיתנו קיווה שאסטרואיד יפגע במערה.‬

552
00:49:54,400 --> 00:49:57,840
‫בום! ברגע שהוא יפגע, נוכל לצאת משם.‬

553
00:49:59,920 --> 00:50:05,320
‫כשהילדים התחילו להתבדח, זה עזר קצת.‬

554
00:50:07,000 --> 00:50:10,440
‫מישהו שאל, "אם הייתה פה בחורה עירומה,‬
‫מה הייתם עושים?"‬

555
00:50:10,520 --> 00:50:11,880
‫- "עולם מגניב", סרטי פרמאונט -‬

556
00:50:12,680 --> 00:50:14,840
‫אדול אמר, "אני עייף…‬

557
00:50:15,560 --> 00:50:18,160
‫"הייתי מכריח אותה לחפור!"‬

558
00:50:19,720 --> 00:50:22,120
‫כולם צחקו נורא.‬

559
00:50:22,200 --> 00:50:25,000
‫חשבנו שהוא יגיד משהו אחר.‬

560
00:50:25,080 --> 00:50:30,840
‫אוי! כל כך הרבה דברים מצחיקים.‬
‫אבל מצב הרוח לא היה מצחיק. הוא היה מתוח.‬

561
00:50:39,960 --> 00:50:43,720
‫זו הייתה התקווה האחרונה שלנו.‬
‫זו הייתה הדרך היחידה שלנו החוצה.‬

562
00:50:52,320 --> 00:50:54,280
‫יכולתי להרגיש את העניין‬

563
00:50:54,360 --> 00:50:56,400
‫במה שקורה יום אחר יום אחר יום.‬

564
00:50:56,960 --> 00:50:59,880
‫עם הזמן, זה הפך לכפר קטן באמצע הג'ונגל‬

565
00:50:59,960 --> 00:51:02,160
‫שבו היו מאות רבות של אנשים.‬

566
00:51:02,240 --> 00:51:07,400
‫זה הפך לתופעה עולמית ענקית.‬

567
00:51:07,480 --> 00:51:10,360
‫גורלם של 12 שחקני כדורגל צעירים‬
‫ומאמנם בתאילנד…‬

568
00:51:11,360 --> 00:51:13,240
‫ריתק אנשים בכל רחבי העולם.‬

569
00:51:13,480 --> 00:51:16,560
‫שנים עשר שחקני כדורגל צעירים‬
‫ומאמנם נעדרים.‬

570
00:51:18,400 --> 00:51:22,120
‫מישהו אמר כמה זמן תוכל הקבוצה הזאת לשרוד?‬

571
00:51:22,200 --> 00:51:23,400
‫הם פשוט לא יודעים.‬

572
00:51:23,480 --> 00:51:25,720
‫המחלצים עובדים מסביב לשעון‬

573
00:51:25,800 --> 00:51:28,640
‫ושואבים אלפי ליטרים של מים מהמערה‬

574
00:51:28,720 --> 00:51:31,600
‫כדי שתהיה להם גישה טובה יותר‬
‫וכדי למצוא את הקבוצה.‬

575
00:51:31,680 --> 00:51:33,360
‫אני זוכר שהגענו לשם.‬

576
00:51:33,440 --> 00:51:35,560
‫נראה לי שרוב האנשים חשבו שהם אינם.‬

577
00:51:35,640 --> 00:51:38,960
‫אני חושב שזה באמת מה שהיה.‬
‫כאילו, הם בטוח לא בחיים.‬

578
00:51:40,200 --> 00:51:43,680
‫אבל בימים הראשונים, הם ניסו לשאוב את המים.‬

579
00:51:43,760 --> 00:51:45,640
‫ואז יחידת אריות הים המלכותיים נשלחה פנימה.‬

580
00:51:45,720 --> 00:51:49,480
‫אבל בעיקרון, הזרם היה כל כך חזק,‬
‫שהם פשוט לא הצליחו להיכנס.‬

581
00:51:50,200 --> 00:51:52,880
‫ואז הם ביקשו עזרה בינלאומית.‬

582
00:51:53,120 --> 00:51:54,720
‫אתמול אמרנו שכל דקה חשובה.‬

583
00:51:54,800 --> 00:51:58,920
‫היום, כל חצי דקה,‬
‫כל עשר שניות חשובות לבנים.‬

584
00:51:59,000 --> 00:52:02,520
‫אבל אנחנו מפסידים בקרב נגד המים.‬

585
00:52:03,120 --> 00:52:07,760
‫והיום יש לנו מומחים.‬

586
00:52:08,240 --> 00:52:14,600
‫הם מומחים לצלילת מערות, שהגיעו מכל העולם.‬

587
00:52:15,800 --> 00:52:19,520
‫הרבה קבוצות עבדו על המבצע הזה.‬

588
00:52:20,560 --> 00:52:24,120
‫סך הכול היו שם 8,000 איש.‬

589
00:52:24,920 --> 00:52:29,040
‫צוללנים מאמריקה, אוסטרליה וסין.‬

590
00:52:33,040 --> 00:52:36,120
‫אז יש קבוצה של צוללי מערות מתנדבים.‬

591
00:52:36,200 --> 00:52:37,040
‫סוג של…‬

592
00:52:37,120 --> 00:52:40,840
‫חבורת מוזרים מכל רחבי העולם.‬

593
00:52:42,760 --> 00:52:44,600
‫אז, בשלב מוקדם מאוד אמרתי,‬

594
00:52:44,680 --> 00:52:47,320
‫"תקשיבו, אם יש משהו שנוכל לעשות מאוסטרליה‬

595
00:52:47,400 --> 00:52:50,920
‫בכל הקשור לכוח אדם‬
‫או ייעוץ טלפוני או כל דבר,‬

596
00:52:51,640 --> 00:52:54,400
‫רק תגידו, ואני אוכל לסייע בכך".‬

597
00:52:56,920 --> 00:53:01,360
‫ריק סטנטון וג'ון וולנת'ן‬
‫הם צוללי מערות ידועים מאוד‬

598
00:53:01,440 --> 00:53:03,920
‫ברמת העילית של הספורט הזה.‬

599
00:53:04,920 --> 00:53:10,960
‫הדיאלוג שלי עם ריק התחיל כמה ימים לפני‬
‫שממש יצאנו לתאילנד.‬

600
00:53:11,680 --> 00:53:16,320
‫לפי התיאור של ריק וג'ון,‬
‫המערה הייתה מוצפת לחלוטין.‬

601
00:53:16,400 --> 00:53:19,360
‫המערה הייתה בלתי חדירה לצוללנים.‬

602
00:53:26,120 --> 00:53:30,600
‫יחידת אריות הים המלכותיים של תאילנד‬
‫ואחד מחבריו של בן לצלילה‬

603
00:53:30,680 --> 00:53:34,600
‫היו מעורבים בהנחת חבלים במערה,‬
‫ממש בתחילת החילוץ.‬

604
00:53:37,320 --> 00:53:41,040
‫אבל המידע שקיבלנו מכמה אנשים בשטח,‬
‫למשל בן,‬

605
00:53:41,120 --> 00:53:43,280
‫היה שהתנאים היו קשים מאוד.‬

606
00:53:46,080 --> 00:53:47,080
‫שלא תטעו.‬

607
00:53:47,160 --> 00:53:51,120
‫במצב רגיל, בחיים לא הייתי קופץ לשם.‬
‫ממש לא.‬

608
00:53:53,760 --> 00:53:58,560
‫זרמים חזקים ואפס ראות.‬
‫ממש לא הייתי מלא תקווה.‬

609
00:54:02,520 --> 00:54:06,160
‫המערה הייתה אפלה ומפותלת.‬
‫אז הנחנו כבל אבטחה.‬

610
00:54:07,120 --> 00:54:12,560
‫הקבוצה הראשונה צללה‬
‫והניחה את הכבל תוך כדי תנועה.‬

611
00:54:14,200 --> 00:54:16,040
‫כשהם הגיעו לסוף, הם חזרו בחזרה.‬

612
00:54:17,160 --> 00:54:22,040
‫הקבוצה הבאה הניחה כבל משם וכך הלאה.‬

613
00:54:23,960 --> 00:54:25,320
‫במשמרות מסביב לשעון,‬

614
00:54:25,400 --> 00:54:27,720
‫הצוללנים הבריטיים הניחו כבל.‬

615
00:54:27,800 --> 00:54:31,480
‫ואז אריות הים, ואז אנחנו, ממש מסביב לשעון.‬

616
00:54:33,920 --> 00:54:37,160
‫היינו חייבים להמשיך.‬
‫היינו חייבים למצוא את הילדים.‬

617
00:54:37,240 --> 00:54:41,520
‫היינו חייבים להוציא את הבנים מהמערה.‬

618
00:54:52,640 --> 00:54:56,480
‫היום החמישי, השישי והשביעי.‬
‫כולם היו אותו הדבר.‬

619
00:55:05,640 --> 00:55:08,760
‫היה חשוך וסוללות הפנסים שלנו עמדו להיגמר.‬

620
00:55:10,800 --> 00:55:13,560
‫התחלנו להילחץ מזה.‬

621
00:55:13,640 --> 00:55:15,760
‫בלי הפנסים שלנו,‬
‫לא יכולנו לעשות או לראות כלום.‬

622
00:55:17,880 --> 00:55:24,360
‫ככה חיינו. חפרנו, ישבנו,‬
‫שתינו מים. זהו זה.‬

623
00:55:28,520 --> 00:55:31,640
‫אם לא היינו עושים כלום,‬
‫פשוט היינו מחכים למות.‬

624
00:55:31,720 --> 00:55:35,240
‫בעצם זה שחפרנו, היה לנו סיכוי לשרוד.‬

625
00:55:40,040 --> 00:55:43,640
‫בזמן שחפרנו, כולנו שמענו קולות.‬

626
00:55:44,800 --> 00:55:47,280
‫קולות של ילדים משחקים.‬

627
00:55:50,320 --> 00:55:55,680
‫אני שמעתי תרנגול‬
‫וחלק מהילדים הצעירים יותר שמעו כלבים.‬

628
00:55:57,720 --> 00:56:00,280
‫לא ידענו מאיפה הגיעו הקולות.‬

629
00:56:00,360 --> 00:56:01,800
‫פשוט שמענו אותם.‬

630
00:56:01,880 --> 00:56:04,520
‫המוח שלנו השתבש לגמרי.‬

631
00:56:05,040 --> 00:56:09,000
‫אתה בסדר? קדימה. היי.‬

632
00:56:09,560 --> 00:56:13,600
‫ניחמנו זה את זה. אם מישהו לא הרגיש טוב,‬

633
00:56:13,680 --> 00:56:16,080
‫ילד בוגר יותר היה מנחם את הילד הצעיר.‬

634
00:56:21,920 --> 00:56:27,040
‫כל הזמן אמרתי לבנים‬
‫שאין ספק שמישהו יציל אותנו.‬

635
00:56:27,800 --> 00:56:30,360
‫שאנחנו נשרוד ולא נמות שם.‬

636
00:56:31,960 --> 00:56:35,400
‫טי ניחם אותי. הוא נתן לי תקווה.‬

637
00:56:36,640 --> 00:56:38,880
‫הייתי חייב לוודא שכולם ישרדו.‬

638
00:56:38,960 --> 00:56:42,360
‫הבאנו אותם לכאן.‬
‫היינו חייבים להוציא אותם מכאן בחיים.‬

639
00:56:52,840 --> 00:56:55,720
‫התגעגעתי לאימא שלי.‬
‫התגעגעתי לכל המשפחה שלי.‬

640
00:56:58,840 --> 00:57:02,680
‫חלק מהבנים ישנו על הידיים שלי.‬

641
00:57:08,880 --> 00:57:10,800
‫כשישנו מחובקים האחד עם השני…‬

642
00:57:11,720 --> 00:57:15,080
‫הרגשתי כאילו שאני מחבק את המשפחה שלי.‬
‫זו הייתה הרגשה טובה.‬

643
00:57:33,240 --> 00:57:37,640
‫לא יכולתי לישון בכלל. דיברתי עם בעלי.‬

644
00:57:38,480 --> 00:57:42,880
‫מה נעשה אם הוא ימות?‬

645
00:57:43,880 --> 00:57:47,120
‫לא אכלתי כלום במשך חמישה ימים.‬

646
00:57:49,200 --> 00:57:53,960
‫אני רק דואגת לבן שלי.‬
‫מעניין מה הוא עושה עכשיו.‬

647
00:57:54,040 --> 00:57:57,840
‫מה שלומך בימים האחרונים?‬
‫-לחוצה.‬

648
00:57:57,920 --> 00:57:59,400
‫את רוצה להגיד משהו?‬

649
00:58:00,360 --> 00:58:02,080
‫אני רוצה לראות את בני בקרוב.‬

650
00:58:04,120 --> 00:58:07,080
‫סירבתי לישון.‬

651
00:58:07,560 --> 00:58:10,920
‫אנשים רצו שאשן. נתנו לי תרופות.‬

652
00:58:11,000 --> 00:58:13,400
‫אבל סירבתי לקחת אותן. לא רציתי אותן.‬

653
00:58:13,480 --> 00:58:16,000
‫חששתי שהבן שלי ייצא ואני אפספס אותו.‬

654
00:58:16,480 --> 00:58:21,480
‫עדיין יש לך תקווה?‬
‫-חמישים-חמישים…‬

655
00:58:24,760 --> 00:58:28,680
‫הייתי ממש מדוכאת ביום שבו שאלו אותי,‬

656
00:58:29,680 --> 00:58:33,920
‫"אם הבן שלך ימות, איך תממני את הלוויה?"‬

657
00:58:34,800 --> 00:58:35,800
‫הייתי מרוסקת.‬

658
00:58:35,880 --> 00:58:42,040
‫אני מתפללת שלא משנה מה,‬
‫נמצא את הילדים, מתים או חיים.‬

659
00:58:42,120 --> 00:58:44,680
‫אני מקווה שלפחות נראה את הגופות שלהם.‬

660
00:58:58,080 --> 00:58:59,160
‫אני חייב לומר לכם,‬

661
00:58:59,240 --> 00:59:04,520
‫עד כה השימוש במדע לא הניב דבר.‬
‫המקומיים כאן מודאגים.‬

662
00:59:05,560 --> 00:59:10,480
‫היום הם הזמינו את פרא קובה בונצ'ום,‬

663
00:59:10,560 --> 00:59:14,400
‫שהוא נזיר מכובד מאוד במחוז צ'יאנג ראי.‬

664
00:59:14,480 --> 00:59:17,840
‫הוא בא לערוך טקס מחילה ו"שחרור" לרוח…‬

665
00:59:17,920 --> 00:59:20,080
‫טקס לפתיחת הדרך במערה.‬

666
00:59:22,040 --> 00:59:26,480
‫הנזיר הנכבד פרא קובה בונצ'ום‬
‫הגיע לשחרר את הרוח ולהפיץ חמלה.‬

667
00:59:27,840 --> 00:59:32,080
‫האגדה מספרת שהנזיר הנכבד בונצ'ום‬

668
00:59:32,160 --> 00:59:34,600
‫היה הנפש התאומה של נאנג נון בחייו הקודמים.‬

669
00:59:35,440 --> 00:59:39,480
‫ירד גשם כל היום לפני שהנזיר הנכבד הגיע.‬

670
00:59:39,560 --> 00:59:44,160
‫ברגע שהוא הגיע, הפסיק לרדת גשם.‬
‫הוא פשוט הפסיק.‬

671
00:59:46,960 --> 00:59:50,960
‫קובה עשה מדיטציה ואמר‬

672
00:59:51,040 --> 00:59:56,160
‫שהילדים עדיין יחד ובחיים.‬

673
00:59:56,840 --> 01:00:01,160
‫הפסקתי לבכות אחרי שקובה הגיע‬
‫כי האמנתי שהבן שלי בסדר.‬

674
01:00:01,240 --> 01:00:04,520
‫האמנתי שהוא בטוח וזה שימח אותי מאוד.‬

675
01:00:07,480 --> 01:00:08,440
‫תפנו ימינה.‬

676
01:00:09,480 --> 01:00:14,160
‫- חדשות הוותיקן -‬

677
01:00:14,520 --> 01:00:20,720
‫תפילותיי יוצאות לנערים שנעלמו בשבוע שעבר.‬

678
01:00:21,280 --> 01:00:24,240
‫כולם התפללו למענם, בכל רחבי העולם.‬

679
01:00:24,320 --> 01:00:28,680
‫בואו נתפלל למען הילדים שנעדרים כבר שבוע.‬

680
01:00:29,200 --> 01:00:32,040
‫זה היה כוחה העצום של הקארמה.‬

681
01:00:32,120 --> 01:00:34,160
‫לא רק מתאילנד, אלא מכל העולם.‬

682
01:00:51,040 --> 01:00:54,840
‫- תשעה ימים בתוך המערה -‬

683
01:01:01,560 --> 01:01:07,320
‫ביום התשיעי, לאף אחד לא נשארה אנרגיה.‬

684
01:01:12,720 --> 01:01:15,680
‫היינו איפשהו בין חיים למוות.‬

685
01:01:18,960 --> 01:01:21,880
‫אק חפר הכי הרבה מכולנו.‬

686
01:01:23,000 --> 01:01:24,600
‫הוא רצה להוציא אותנו משם.‬

687
01:01:26,720 --> 01:01:29,200
‫אק חפר עד שידיו דיממו.‬

688
01:01:35,400 --> 01:01:38,600
‫התפרקתי.‬

689
01:01:39,520 --> 01:01:43,440
‫כשחפרתי, בכיתי בסתר.‬

690
01:01:49,080 --> 01:01:51,640
‫אם אחד הבנים היה רואה,‬
‫גם הוא היה מרגיש חלש.‬

691
01:01:59,080 --> 01:02:03,000
‫פחדתי שאנשים ישכחו אותנו.‬

692
01:02:03,080 --> 01:02:07,880
‫כאילו, "13 הילדים האלה בטח לא שרדו.‬

693
01:02:07,960 --> 01:02:09,760
‫"בואו נשכח מהם".‬

694
01:02:13,720 --> 01:02:17,000
‫מצבם של החברים שלי התדרדר.‬

695
01:02:18,320 --> 01:02:23,240
‫חיבקנו זה את זה, היינו מוכנים לוותר.‬
‫כאילו, אם נמות, נמות.‬

696
01:02:44,400 --> 01:02:50,960
‫חלק מהילדים אמרו שנוכל לאכול‬
‫את הבן אדם הראשון שימות.‬

697
01:02:51,840 --> 01:02:58,840
‫מי שמת, יכול להאכיל את חבריו.‬
‫למען הישרדותם.‬

698
01:03:05,440 --> 01:03:07,880
‫בלילה ההוא, כששכבנו לישון, התחלנו לומר,‬

699
01:03:09,160 --> 01:03:12,440
‫"אם מחר לא נחפור החוצה…‬

700
01:03:13,600 --> 01:03:14,760
‫"אנחנו גמורים".‬

701
01:03:25,600 --> 01:03:29,240
‫- עשרה ימים בתוך המערה -‬

702
01:03:38,560 --> 01:03:40,320
‫הגוף שלי לא עמד בזה יותר.‬

703
01:03:42,240 --> 01:03:46,400
‫פשוט שכבתי שם, מקופל, חיבקתי את עצמי.‬

704
01:03:51,840 --> 01:03:53,760
‫המוח שלנו הפסיק לתפקד.‬

705
01:03:59,880 --> 01:04:01,320
‫כולם אמרו…‬

706
01:04:03,040 --> 01:04:04,960
‫"אני חושב שזה היום האחרון שלנו".‬

707
01:04:06,400 --> 01:04:08,560
‫חששנו שאנחנו עומדים למות.‬

708
01:04:12,480 --> 01:04:16,040
‫הפנסים היו כמעט גמורים.‬

709
01:04:17,920 --> 01:04:20,760
‫אק אמר לנו לכבות את הפנסים.‬

710
01:04:20,840 --> 01:04:22,440
‫פשוט להיות עם עצמנו.‬

711
01:04:38,680 --> 01:04:40,360
‫פתאום שמעתי צליל.‬

712
01:04:45,680 --> 01:04:49,120
‫הוא נשמע כמו בועות.‬

713
01:04:58,560 --> 01:05:01,680
‫ואז שמעתי את זה שוב.‬
‫שמעתי מישהו אומר, "שלום?"‬

714
01:05:01,760 --> 01:05:02,720
‫שלום?‬

715
01:05:04,640 --> 01:05:06,720
‫הייתה איזושהי אנרגיה שהעירה אותי.‬

716
01:05:11,280 --> 01:05:14,680
‫תחושות של רעב ותשישות נעלמו.‬

717
01:05:16,920 --> 01:05:18,280
‫היינו המומים.‬

718
01:05:18,760 --> 01:05:21,840
‫אמרנו, "רדו למטה, מהר, לפני שהם יעזבו".‬

719
01:05:43,880 --> 01:05:46,680
‫הייתי ממש מקדימה.‬
‫כמעט נפלתי למים כשקפצתי למטה.‬

720
01:05:49,640 --> 01:05:52,320
‫בכיתי. ממש בכיתי.‬

721
01:05:54,280 --> 01:05:56,360
‫תודה.‬
‫-שלום. תודה.‬

722
01:05:56,440 --> 01:05:58,200
‫כמה אתם?‬

723
01:05:58,280 --> 01:06:00,080
‫שלוש עשרה.‬
‫-שלוש עשרה?‬

724
01:06:00,160 --> 01:06:01,720
‫כן, 13.‬
‫-מעולה.‬

725
01:06:01,800 --> 01:06:06,640
‫כן, כן.‬
‫-תבקש אוכל ממישהו.‬

726
01:06:09,520 --> 01:06:12,880
‫שמחנו כל כך שמישהו בא להציל אותנו.‬

727
01:06:14,320 --> 01:06:16,800
‫אני לא יודע איך לתאר את זה. היינו מאושרים.‬

728
01:06:17,680 --> 01:06:19,440
‫סוף סוף מישהו הגיע לעזור לנו.‬

729
01:06:19,480 --> 01:06:24,160
‫אתם כאן כבר עשרה ימים. אתם מאוד חזקים.‬

730
01:06:24,240 --> 01:06:26,360
‫חזקים.‬
‫-חזקים מאוד.‬

731
01:06:27,240 --> 01:06:31,120
‫מי יודע אנגלית? קדימה, תרגם!‬
‫-אנחנו רעבים!‬

732
01:06:31,200 --> 01:06:35,160
‫אני יודע. אני מבין. אנחנו נבוא.‬
‫-הוא יודע. הוא יחזור.‬

733
01:06:35,240 --> 01:06:38,720
‫טוב? אנחנו נבוא.‬
‫-הם רוצים לצלם.‬

734
01:06:42,440 --> 01:06:46,800
‫תגיד להם שאנחנו רעבים.‬
‫-אמרתי להם פעמיים. הם אמרו שהם יודעים.‬

735
01:06:46,880 --> 01:06:48,960
‫היה עליו חטיף שוקולד.‬

736
01:06:49,040 --> 01:06:52,120
‫"שנבקש ממנו? כדאי לנו?"‬

737
01:06:53,520 --> 01:06:58,440
‫ואף אחד לא העז לבקש ממנו.‬
‫זה היה קורע מצחוק.‬

738
01:06:58,880 --> 01:07:02,880
‫אני שמח מאוד.‬
‫-גם אנחנו שמחים.‬

739
01:07:02,960 --> 01:07:04,680
‫כן. תודה רבה לכם.‬

740
01:07:06,080 --> 01:07:08,680
‫הייתי גאה. כל כך גאה בבנים.‬

741
01:07:08,760 --> 01:07:13,880
‫אם לא היה להם כזה רצון עז,‬
‫או אם הם לא היו חזקים פיזית,‬

742
01:07:13,960 --> 01:07:19,000
‫אני לא חושב שהם היו מחזיקים מעמד מספיק זמן‬
‫עד שהגיעה עזרה.‬

743
01:07:25,320 --> 01:07:27,840
‫הם אמרו שאנחנו צריכים לחכות כאן.‬

744
01:07:27,920 --> 01:07:30,720
‫הצוללנים אמרו לנו שאנחנו צריכים לחכות.‬

745
01:07:31,600 --> 01:07:34,160
‫שקבוצה של צוללנים תאילנדים מגיעה.‬

746
01:07:42,120 --> 01:07:44,440
‫הייתי כל כך מבולבל.‬

747
01:07:45,560 --> 01:07:47,800
‫חשבתי שהזרים יוציאו אותנו החוצה.‬

748
01:07:47,880 --> 01:07:49,240
‫אבל לא ידעתי לאן הם הלכו.‬

749
01:08:08,840 --> 01:08:10,640
‫שמענו תרועות בסביבות עשר בלילה.‬

750
01:08:10,720 --> 01:08:13,240
‫ירדנו מהר לראות מה קורה.‬

751
01:08:13,320 --> 01:08:16,240
‫- ביגקרן -‬

752
01:08:16,480 --> 01:08:19,000
‫שמחנו כל כך.‬

753
01:08:23,440 --> 01:08:25,200
‫קפצנו וחיבקנו זה את זה.‬

754
01:08:26,760 --> 01:08:28,080
‫הוא חוזר הביתה.‬

755
01:08:28,160 --> 01:08:32,560
‫הרגשנו שוב בחיים. כאילו השמיים נפתחו.‬

756
01:08:40,720 --> 01:08:45,280
‫הרגשתי הקלה כמו פרח שהחל לפרוח.‬

757
01:08:45,360 --> 01:08:51,720
‫שמחתי מאוד. מעולם לא הייתי כל כך מאושרת.‬

758
01:08:54,280 --> 01:08:57,120
‫תהיה מסיבת עיתונאים.‬

759
01:08:57,720 --> 01:08:59,920
‫מצאנו את 13 הילדים. הם בטוחים.‬

760
01:09:02,160 --> 01:09:06,760
‫הם נמצאו בחיים היום,‬
‫לאחר שנעדרו במשך עשרה ימים.‬

761
01:09:06,840 --> 01:09:11,000
‫כוחות ההצלה מצאו את 12 הנערים‬
‫ואת מאמן הכדורגל שלהם בחיים.‬

762
01:09:11,080 --> 01:09:15,360
‫כרגע התבשרנו שהבנים נמצאו.‬
‫אלה חדשות מדהימות.‬

763
01:09:24,200 --> 01:09:27,720
‫באותו ערב, היינו במצב רוח לחגיגות.‬

764
01:09:31,280 --> 01:09:35,000
‫היינו מאושרים. חיבקנו זה את זה ושרנו.‬

765
01:09:38,800 --> 01:09:40,200
‫לא היינו לחוצים יותר.‬

766
01:09:41,160 --> 01:09:42,240
‫כבר לא פחדתי.‬

767
01:09:45,440 --> 01:09:47,320
‫הייתי תחת לחץ עצום.‬

768
01:09:47,400 --> 01:09:51,280
‫אבל עכשיו,‬
‫זה היה כאילו הורידו לי הר מהכתפיים.‬

769
01:09:51,360 --> 01:09:55,720
‫שרדנו! כל מה שעשינו היה שווה את זה.‬

770
01:09:58,880 --> 01:10:00,720
‫הדבר היחיד שנותר לי לחשוב עליו,‬

771
01:10:00,800 --> 01:10:03,120
‫היה מה יקרה לי כשאצא החוצה.‬

772
01:10:15,920 --> 01:10:18,160
‫בסך הכול, כולם עדיין בריאים?‬
‫-עדיין בריאים.‬

773
01:10:18,240 --> 01:10:20,840
‫מצבם הנפשי… הבאתם עבורם מטפלים?‬

774
01:10:20,920 --> 01:10:23,120
‫כרגע, יחידת אריות הים תיכנס ראשונה.‬

775
01:10:23,200 --> 01:10:24,480
‫כדי לדאוג לביטחונם.‬

776
01:10:24,960 --> 01:10:26,560
‫בואו נעזור להזיז את המכלים.‬

777
01:10:29,240 --> 01:10:32,600
‫פתאום, שמענו את צוות החילוץ מגיע.‬

778
01:10:37,360 --> 01:10:39,760
‫הם אמרו, "אתם יודעים,‬
‫אתם מפורסמים בכל בעולם, כן?"‬

779
01:10:39,840 --> 01:10:41,600
‫כולנו חשבנו לעצמנו,‬

780
01:10:41,680 --> 01:10:44,040
‫"מה? באמת?" אנחנו רק כמה ילדים כפריים.‬

781
01:10:44,120 --> 01:10:46,240
‫"מפורסמים בכל בעולם?" לא האמנו להם.‬

782
01:10:50,920 --> 01:10:52,480
‫חשבתי שסוף סוף הולכים לאכול.‬

783
01:10:52,560 --> 01:10:54,600
‫רק על זה חשבתי. שהאוכל בדרך.‬

784
01:10:54,680 --> 01:10:56,680
‫זה כל מה שעניין אותי.‬

785
01:11:00,200 --> 01:11:05,040
‫באותו יום, קיבלנו ג'ל כוח שייתן לנו אנרגיה.‬

786
01:11:06,000 --> 01:11:06,840
‫- ג'ל כוח -‬

787
01:11:06,920 --> 01:11:10,120
‫כולם היו קצת מאוכזבים. לא מילאנו את הבטן.‬

788
01:11:10,600 --> 01:11:12,440
‫רק אכלנו כדי לשרוד.‬

789
01:11:15,600 --> 01:11:19,280
‫ברגע שהם הגיעו, חשבתי, "איך נצא מכאן?"‬

790
01:11:19,360 --> 01:11:21,840
‫מפלס המים עדיין לא ירד.‬

791
01:11:21,920 --> 01:11:26,320
‫אבל הם נראו לא בטוחים.‬
‫הם אמרו שהם יודיעו לנו.‬

792
01:11:30,080 --> 01:11:34,560
‫קבוצה אחת נשארה איתנו במערה.‬
‫ארבעה שוטרים נשארו מאחור.‬

793
01:11:41,720 --> 01:11:43,960
‫מי זה? זה עם החולצה הכחולה הכהה?‬

794
01:11:44,040 --> 01:11:46,600
‫זה הילד של איי.‬

795
01:11:47,280 --> 01:11:49,360
‫טיטאן! טיטאן שוכב.‬

796
01:11:49,440 --> 01:11:51,760
‫בכיתי כשראיתי את הבן שלנו כל כך רזה.‬

797
01:11:52,240 --> 01:11:55,520
‫בקושי זיהיתי אותו.‬
‫-הוא היה כולו עצמות.‬

798
01:11:55,600 --> 01:11:58,520
‫אבל היה לנו המון מזל שהוא היה בטוח.‬

799
01:12:03,760 --> 01:12:04,920
‫מצאנו את הילדים.‬

800
01:12:05,640 --> 01:12:08,480
‫היינו מאושרים לרגע,‬
‫אבל היה עוד אתגר לפנינו.‬

801
01:12:10,200 --> 01:12:13,400
‫השלב הבא היה למצוא דרך‬

802
01:12:14,040 --> 01:12:18,440
‫לחלץ את הבנים מהמערה.‬

803
01:12:21,520 --> 01:12:24,480
‫באשר לממשלת תאילנד, היא לא ידעה מה לעשות.‬

804
01:12:24,560 --> 01:12:28,040
‫וזו בהחלט לא ביקורת על התאילנדים,‬

805
01:12:28,120 --> 01:12:32,040
‫כי לאף מדינה בעולם לא הייתה תוכנית לזה.‬

806
01:12:32,120 --> 01:12:34,920
‫זה היה מצב שלא חוו קודם.‬

807
01:12:37,120 --> 01:12:39,880
‫יש הרבה צוללני מערות מנוסים בעולם‬

808
01:12:39,960 --> 01:12:42,800
‫שהיו מוכנים למשימה‬

809
01:12:42,880 --> 01:12:45,800
‫בה הם יוכלו לסייע בחילוץ הילדים.‬

810
01:12:45,880 --> 01:12:48,640
‫אבל הדבר היחיד שהבדיל בינינו‬

811
01:12:48,720 --> 01:12:53,920
‫לבין רבים אחרים היו הכישורים הרפואיים‬
‫שהבאנו לחילוץ הזה.‬

812
01:12:54,000 --> 01:12:59,080
‫וכמובן, בתור מרדים‬
‫ובתור וטרינר עם ניסיון בהרדמה,‬

813
01:12:59,160 --> 01:13:02,640
‫זה היה נכס חשוב מאוד עבורנו.‬

814
01:13:05,440 --> 01:13:09,760
‫הסיכון לצלול החוצה‬
‫עם נערים בהכרה היה עצום.‬

815
01:13:09,840 --> 01:13:12,360
‫הסבירות הייתה שהנערים האלה ייכנסו לפאניקה.‬

816
01:13:12,920 --> 01:13:15,000
‫ופאניקה, משמעה כמובן, מוות.‬

817
01:13:17,080 --> 01:13:21,280
‫חשבנו על כמה אפשרויות.‬
‫הרחקתי לכת עד כך ששקלתי‬

818
01:13:21,360 --> 01:13:23,840
‫לחכות שהמים ירדו לגמרי,‬

819
01:13:24,760 --> 01:13:26,520
‫וזה היה לוקח ארבעה חודשים.‬

820
01:13:27,400 --> 01:13:29,840
‫בינתיים נוכל לשלוח אוכל ומים.‬

821
01:13:32,520 --> 01:13:33,520
‫הייתי המומה…‬

822
01:13:34,600 --> 01:13:38,640
‫כששמעתי שהם ייאלצו אותנו לחכות‬
‫עד שהמים ירדו‬

823
01:13:38,720 --> 01:13:40,280
‫או עד שעונת הגשמים תסתיים.‬

824
01:13:41,840 --> 01:13:44,080
‫למה אנחנו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן?‬

825
01:13:46,920 --> 01:13:48,400
‫הרגשנו מיואשים.‬

826
01:13:52,320 --> 01:13:54,280
‫ככל שחשבו על זה יותר,‬

827
01:13:54,360 --> 01:13:57,720
‫מן הסתם, תנאי ההיגיינה שם‬
‫לא היו כל כך טובים,‬

828
01:13:57,800 --> 01:14:00,400
‫וזה ילך ויחמיר ברגע שהילדים אוכלים‬

829
01:14:00,480 --> 01:14:02,680
‫כי יש לזה תוצרי לוואי בלתי נמנעים.‬

830
01:14:03,720 --> 01:14:08,800
‫אז סביר להניח שהם יחלו, יחלו בזיהומים…‬

831
01:14:08,880 --> 01:14:11,240
‫ללא כל אפשרות של טיפול רפואי.‬

832
01:14:11,320 --> 01:14:17,440
‫זה יהיה מוות די איטי ומאוד לא נעים.‬

833
01:14:19,880 --> 01:14:24,080
‫אז, כשכל התוכניות והרעיונות האחרים נפסלו,‬

834
01:14:24,160 --> 01:14:26,040
‫נותר רק פתרון אחד.‬

835
01:14:27,160 --> 01:14:29,960
‫והפתרון היה להרדים את הילדים‬
‫ולצלול איתם החוצה.‬

836
01:14:33,520 --> 01:14:36,480
‫לא צריך להיות אפילו צוללן מערות או מרדים‬

837
01:14:36,560 --> 01:14:41,200
‫כדי להבין שהרעיון של להרדים ילד,‬

838
01:14:41,760 --> 01:14:46,120
‫לדחוף את הראש שלו מתחת למים,‬
‫ואז שלוש שעות לאחר מכן,‬

839
01:14:46,200 --> 01:14:48,960
‫לצפות שכאשר תגיח מהמים‬

840
01:14:49,040 --> 01:14:50,920
‫הילד עדיין יהיה בחיים,‬

841
01:14:51,000 --> 01:14:52,440
‫זה פשוט רעיון מגוחך.‬

842
01:14:54,160 --> 01:14:56,240
‫בעיניי רוחי ראיתי שלושה דברים‬

843
01:14:56,320 --> 01:14:58,600
‫שבהכרח יקרו לילדים האלה.‬

844
01:14:58,680 --> 01:15:00,960
‫המסכות יתמלאו במים והם יטבעו.‬

845
01:15:01,040 --> 01:15:03,600
‫דרכי הנשימה שלהם ייחסמו והם ייחנקו.‬

846
01:15:03,680 --> 01:15:06,200
‫והדבר האחרון שהדאיג אותי‬
‫אם שני הדברים האלה‬

847
01:15:06,280 --> 01:15:07,920
‫לא יהרגו את הילדים האלה,‬

848
01:15:08,000 --> 01:15:11,800
‫מאחר שטמפרטורת המים והאוויר במערה‬
‫היא 23 מעלות,‬

849
01:15:11,880 --> 01:15:14,280
‫במשך שלוש שעות, תחת הרדמה,‬

850
01:15:14,360 --> 01:15:17,280
‫טמפרטורת הגוף שלהם תצנח בהדרגה,‬

851
01:15:17,360 --> 01:15:20,040
‫והם לאט לאט יקפאו למוות במערה.‬

852
01:15:22,440 --> 01:15:25,560
‫אני חושב שבסוף‬
‫הצדקתי את זה לעצמי בכך שאמרתי,‬

853
01:15:25,640 --> 01:15:29,720
‫"אם אבצע את ההרדמה הזאת, הם כנראה ימותו.‬

854
01:15:30,800 --> 01:15:33,360
‫"אבל לפחות הם ישנו כאשר הם ימותו".‬

855
01:15:39,560 --> 01:15:45,200
‫היינו צריכים ליידע את ההורים.‬
‫היה עליהם לקבל את הסיכונים הכרוכים בכך.‬

856
01:15:46,240 --> 01:15:49,440
‫היה סיכוי שחלק מהבנים ימותו.‬

857
01:15:50,080 --> 01:15:52,320
‫היה מסוכן להישאר, לצאת גם היה מסוכן.‬

858
01:15:52,400 --> 01:15:55,040
‫אמרו לי שאני צריכה לחתום על טופס הסכמה.‬

859
01:15:55,120 --> 01:15:59,040
‫אם לא הייתי חותמת,‬
‫הם לא היו יכולים להוציא אותם.‬

860
01:16:01,520 --> 01:16:05,400
‫אם היינו מחכים שעונת הגשמים תחלוף,‬
‫זה היה לוקח שלושה או ארבעה חודשים.‬

861
01:16:05,480 --> 01:16:07,720
‫הסיכויים שלנו היו יורדים לאפס.‬

862
01:16:07,800 --> 01:16:12,600
‫אבל אם ניקח סיכון, זה לפחות 50-50,‬
‫שהם סיכויים טובים יותר.‬

863
01:16:12,680 --> 01:16:16,000
‫היינו צריכים להחליט מיד.‬
‫זו הייתה החלטה קשה מאוד.‬

864
01:16:19,880 --> 01:16:21,240
‫החלטתי לחתום על זה.‬

865
01:16:21,880 --> 01:16:23,920
‫אבל בזמן שחתמתי, הרגשתי חצויה.‬

866
01:16:24,840 --> 01:16:29,440
‫פחדתי למרות שניסו להרגיע אותנו.‬

867
01:16:29,520 --> 01:16:30,760
‫עדיין פחדתי.‬

868
01:16:32,360 --> 01:16:34,080
‫פחדתי שהוא לא ייצא משם בחיים.‬

869
01:16:43,760 --> 01:16:49,760
‫הם דיברו על זה כאילו צלילה היא משהו כיפי…‬

870
01:16:51,160 --> 01:16:52,680
‫כדי לא להלחיץ את הילדים.‬

871
01:16:57,320 --> 01:16:59,000
‫רציתי לצלול.‬

872
01:17:00,280 --> 01:17:03,520
‫היינו מוכנים. זה היה מרגש!‬
‫ממש רצינו לעשות את זה.‬

873
01:17:04,960 --> 01:17:07,240
‫לא ידענו שזה כל כך מסוכן.‬

874
01:17:08,800 --> 01:17:12,440
‫היינו רק ילדים. רק רצינו לצאת.‬

875
01:17:12,520 --> 01:17:13,920
‫רק על זה חשבנו עליו.‬

876
01:17:26,480 --> 01:17:29,680
‫היינו צריכים לצלול מרחק גדול.‬

877
01:17:31,000 --> 01:17:32,600
‫כשנכנסנו פנימה…‬

878
01:17:34,720 --> 01:17:36,240
‫השתמשנו בחמצן שהיה עלינו.‬

879
01:17:39,080 --> 01:17:40,640
‫אבל בדרך חזרה,‬

880
01:17:41,280 --> 01:17:46,960
‫נצטרך להשתמש במכלים שהצבנו בדרך,‬
‫כדי להחליף את הריקים.‬

881
01:17:50,480 --> 01:17:54,000
‫נקודת המוצא‬
‫נמצאת במרחק 300 מטרים בלבד מכאן.‬

882
01:17:54,080 --> 01:17:58,600
‫ויש נקודה שבה המים זורמים פנימה.‬

883
01:17:58,680 --> 01:18:01,160
‫אנחנו צריכים לצלול דרכה.‬

884
01:18:01,840 --> 01:18:04,480
‫בבקשה, חכו לעדכון של מחר.‬
‫אנחנו יכולים לעשות את זה.‬

885
01:18:04,560 --> 01:18:07,680
‫אנחנו צוות… צוות של אריות הים.‬
‫אנחנו אף פעם לא מוותרים.‬

886
01:18:09,120 --> 01:18:11,320
‫שמו היה סמל ראשון סמאן גונאן.‬

887
01:18:13,600 --> 01:18:17,240
‫הוא עבד ביחידת אריות הים המלכותיים‬
‫שנים רבות.‬

888
01:18:19,080 --> 01:18:21,000
‫באותו יום הוא התנדב…‬

889
01:18:21,080 --> 01:18:23,160
‫- סמאן גונאן‬
‫צוללן אריות הים לשעבר -‬

890
01:18:23,240 --> 01:18:25,080
‫למקם את מכלי החמצן בפנים.‬

891
01:18:27,240 --> 01:18:29,120
‫בדרכו החוצה…‬

892
01:18:30,600 --> 01:18:31,680
‫הוא איבד את ההכרה.‬

893
01:18:35,560 --> 01:18:37,080
‫הוא לא חזר להכרה.‬

894
01:18:41,520 --> 01:18:43,200
‫גיליתי בבוקר.‬

895
01:18:45,560 --> 01:18:48,440
‫שלחתי הודעה למישהו ביחידה שלו.‬

896
01:18:50,080 --> 01:18:51,080
‫הוא…‬

897
01:18:52,240 --> 01:18:54,560
‫- ואלפון גונאן‬
‫אשתו של סמאן -‬

898
01:18:54,640 --> 01:18:56,640
‫הוא אישר שהוא מת.‬

899
01:19:00,160 --> 01:19:01,840
‫בדיוק ראיתי אותו.‬

900
01:19:03,480 --> 01:19:06,880
‫באותו יום שלחו אותו במטוס.‬

901
01:19:07,480 --> 01:19:08,600
‫ואני…‬

902
01:19:09,920 --> 01:19:13,600
‫קראתי בשמו. כל הזמן קראתי לו.‬

903
01:19:13,680 --> 01:19:19,200
‫ניסיתי להגיד לעצמי שזה לא נכון.‬
‫שזה לא אמיתי.‬

904
01:19:26,320 --> 01:19:30,600
‫המשימה במערה הייתה צריכה להמשיך הלאה‬
‫כי הילדים היו בפנים.‬

905
01:19:30,680 --> 01:19:33,240
‫את זה הבנתי.‬

906
01:19:33,320 --> 01:19:36,720
‫- סמל ראשון סמאן גונאן‬
‫6.7.2018 - 23.12.1980 -‬

907
01:19:39,440 --> 01:19:44,200
‫אני זוכר שחשבתי,‬
‫"אם חייל לשעבר מאריות הים נהרג שם,‬

908
01:19:45,840 --> 01:19:48,320
‫"אין סיכוי שהילדים האלה ייצאו משם בחיים".‬

909
01:19:56,800 --> 01:19:58,400
‫כולנו חשבנו בסוף‬

910
01:19:58,480 --> 01:20:02,680
‫שיש מעט מאוד סיכוי שזה יצליח.‬

911
01:20:05,560 --> 01:20:11,560
‫עדיין יכולנו לנשום, אבל זה נעשה קשה יותר.‬

912
01:20:13,080 --> 01:20:16,160
‫הם אמרו שרמות החמצן יורדות.‬

913
01:20:18,200 --> 01:20:23,320
‫דאגתי מאוד מה נעשה אם ייגמר להם האוויר.‬

914
01:20:23,920 --> 01:20:28,200
‫ועוד גשם ירד בשבוע הבא.‬

915
01:20:29,000 --> 01:20:31,240
‫זה יכול להפוך את זה למסוכן יותר.‬

916
01:20:32,720 --> 01:20:35,280
‫כשהמים עולים והחמצן יורד,‬

917
01:20:35,360 --> 01:20:38,200
‫לא הייתה להם ברירה‬
‫אלא להתחיל במשימת החילוץ.‬

918
01:20:38,600 --> 01:20:44,160
‫היום אנחנו במוכנות שיא.‬
‫זוהי שעת השין שלנו.‬

919
01:20:44,240 --> 01:20:49,320
‫על פי הרשויות, המבצע המסוכן מתקיים כעת.‬

920
01:20:49,400 --> 01:20:52,560
‫לפני דקות ספורות,‬
‫המושל המקומי קרא לזה "שעת השין".‬

921
01:20:52,640 --> 01:20:55,440
‫זה ניסיון חילוץ "שלא היה כמותו",‬
‫הם קוראים לזה.‬

922
01:20:55,520 --> 01:21:00,040
‫זו הייתה שיטת החילוץ הראשונה בעולם מסוגה.‬

923
01:21:03,480 --> 01:21:07,080
‫- 16 ימים בתוך המערה -‬

924
01:21:09,120 --> 01:21:12,360
‫זה היה בערך בתשע או תשע וחצי‬
‫שמישהו הכריז, "יוצאים לדרך".‬

925
01:21:13,920 --> 01:21:17,200
‫הבנים היו במרחק‬
‫של קצת יותר משני קילומטרים.‬

926
01:21:18,120 --> 01:21:22,480
‫אז ידענו שהילדים האלה יעברו‬
‫מסע של שלוש שעות כדי לצאת מהמערה.‬

927
01:21:33,160 --> 01:21:35,120
‫אני זוכר שכשהתקרבנו, חשבתי,‬

928
01:21:35,200 --> 01:21:39,160
‫"הנה. סוף סוף הגענו אל המערה‬
‫וכולם עומדים למות".‬

929
01:21:39,680 --> 01:21:42,360
‫ואז כל זה עמד להפוך לדבר האמיתי.‬

930
01:21:46,480 --> 01:21:48,280
‫באופן מדהים, הילדים קיבלו הכול בהבנה.‬

931
01:21:48,360 --> 01:21:50,040
‫בשלב הזה, יכולנו לספר להם‬

932
01:21:50,120 --> 01:21:52,200
‫שיוציאו אותם החוצה על שטיח מעופף‬

933
01:21:52,280 --> 01:21:53,800
‫והם היו מסכימים לזה.‬

934
01:21:53,880 --> 01:21:56,360
‫הם היו כל כך נואשים לצאת מהמקום בשלב הזה.‬

935
01:21:58,080 --> 01:21:59,800
‫הדבר המצחיק היה שהם החליטו‬

936
01:21:59,880 --> 01:22:03,480
‫שהילדים שגרים הכי רחוק‬
‫מהכניסה למערה יהיו ראשונים.‬

937
01:22:04,640 --> 01:22:06,840
‫הבנים חשבו שברגע שהם ייצאו החוצה,‬

938
01:22:07,360 --> 01:22:11,040
‫הם ירכבו על האופניים הביתה ויאכלו.‬

939
01:22:13,600 --> 01:22:16,840
‫ביקשתי להיות האחרון שיעזוב.‬

940
01:22:25,440 --> 01:22:28,440
‫הילד הראשון שהרדמתי…‬

941
01:22:28,520 --> 01:22:31,360
‫אני עדיין זוכר אותו בבירור.‬

942
01:22:36,920 --> 01:22:39,800
‫קשה לתאר את ההרגשה.‬

943
01:22:39,880 --> 01:22:43,000
‫לדחוף את פניו של ילד מחוסר הכרה למים.‬

944
01:22:44,160 --> 01:22:46,080
‫זה הכי נמוך שאפשר לרדת, לדעתי.‬

945
01:22:48,520 --> 01:22:50,320
‫ומייד לאחר מכן,‬

946
01:22:50,400 --> 01:22:52,720
‫לקשור את ידיו מאחורי גבו.‬

947
01:22:53,920 --> 01:22:56,600
‫ההשלכות של מה שאני עושה אולי לילדים האלה,‬

948
01:22:56,680 --> 01:22:59,200
‫והעובדה שזה עלול לגרום למותם.‬

949
01:23:02,680 --> 01:23:05,600
‫הם צללו בערך 1,600 מטר.‬

950
01:23:07,080 --> 01:23:10,120
‫אז היה צריך להוציא את הילדים מהמים,‬

951
01:23:10,200 --> 01:23:14,520
‫לשאת אותם על פני היבשה…‬

952
01:23:16,280 --> 01:23:18,080
‫הצוללנים הבריטים היו אחראים‬

953
01:23:18,160 --> 01:23:23,120
‫למסור לנו את הבנים בחדר השלישי.‬

954
01:23:23,200 --> 01:23:26,200
‫באשר לחלק שלנו, תכננו את המבצע‬

955
01:23:26,280 --> 01:23:29,520
‫מהחדר השלישי עד לכניסה למערה.‬

956
01:23:31,720 --> 01:23:35,360
‫מהחדר השלישי השתמשנו בכ-200 איש.‬

957
01:23:36,960 --> 01:23:38,040
‫זהירות.‬

958
01:23:38,120 --> 01:23:40,040
‫חיכינו כל היום לחדשות.‬

959
01:23:40,120 --> 01:23:42,040
‫המבצע היה בעיצומו.‬

960
01:23:44,200 --> 01:23:46,480
‫הצבא, שמאל וימין.‬

961
01:23:47,160 --> 01:23:48,080
‫קודם ימין.‬

962
01:23:51,760 --> 01:23:53,360
‫הייתי השני שיצא.‬

963
01:23:56,120 --> 01:23:59,320
‫הם הזריקו לי ככה. זה כאב כל כך.‬

964
01:24:02,400 --> 01:24:03,400
‫איבדתי את ההכרה.‬

965
01:24:15,480 --> 01:24:18,200
‫הקבוצה הראשונה הייתה הכי מסוכנת.‬

966
01:24:19,040 --> 01:24:21,400
‫קיווינו לנס.‬

967
01:24:35,760 --> 01:24:37,040
‫לאט.‬

968
01:24:55,680 --> 01:24:58,520
‫כוחות ההצלה היו בשקט כשהם יצאו.‬

969
01:24:59,600 --> 01:25:02,520
‫כאילו אולי הילדים לא שרדו. היה שקט מוחלט.‬

970
01:25:08,120 --> 01:25:09,400
‫זה האמבולנס הראשון.‬

971
01:25:09,480 --> 01:25:11,640
‫כל העולם חיכה לראות את זה.‬

972
01:25:21,800 --> 01:25:23,800
‫אחרי 16 ימי המתנה, ראינו היום,‬

973
01:25:23,880 --> 01:25:26,080
‫בפעם הראשונה, את פניו של אחד מחזירי הבר!‬

974
01:25:29,640 --> 01:25:31,520
‫הייתי מאושרת.‬

975
01:25:31,600 --> 01:25:33,880
‫- השחקן הרביעי של חזירי הבר‬
‫נלקח לבית החולים -‬

976
01:25:33,960 --> 01:25:37,560
‫על פי דיווחים מצפון תאילנד,‬
‫לפחות ארבעה בנים הוצאו החוצה.‬

977
01:25:39,760 --> 01:25:41,360
‫הראשונים הלכו ממש טוב.‬

978
01:25:41,880 --> 01:25:45,800
‫היום הראשון היה מדהים. אפשר לעשות את זה.‬

979
01:25:46,600 --> 01:25:50,680
‫- 18 ימים בתוך המערה -‬

980
01:25:54,800 --> 01:25:59,400
‫מסתבר שביום האחרון התוכנית השתנתה.‬

981
01:26:00,160 --> 01:26:02,560
‫אמרו לי שאהיה הראשון שיצא. אמרתי, "מה?"‬

982
01:26:03,280 --> 01:26:07,360
‫הם אמרו שהם רוצים שהגדול ביותר ייצא קודם.‬

983
01:26:07,440 --> 01:26:10,160
‫ואז התחלתי לדאוג.‬

984
01:26:12,960 --> 01:26:15,320
‫חשבתי שאם אצא,‬

985
01:26:15,400 --> 01:26:18,200
‫ההורים ישאלו אותי למה עזבתי את הבנים.‬

986
01:26:18,280 --> 01:26:19,880
‫אני אהיה בצרות צרורות.‬

987
01:26:21,480 --> 01:26:27,520
‫עדיין דאגתי איך אני הולך‬
‫להבהיר את העניינים עם ההורים.‬

988
01:26:29,720 --> 01:26:31,520
‫ישבתי על הברכיים של ד"ר האריס.‬

989
01:26:34,080 --> 01:26:37,600
‫בדיוק כשהעיניים שלנו נפגשו,‬
‫המחט נכנסה לי לרגל.‬

990
01:26:39,800 --> 01:26:42,240
‫ואז הודיתי לו‬

991
01:26:42,320 --> 01:26:46,640
‫וביקשתי ממנו לדאוג לבנים‬
‫ואמרתי לו שאני אראה אותם בחוץ.‬

992
01:26:57,360 --> 01:27:00,280
‫- המאמן אק -‬

993
01:27:12,800 --> 01:27:16,680
‫התברר שהילד האחרון ביום האחרון היה מארק.‬

994
01:27:17,880 --> 01:27:20,440
‫זה היה בודד. רק אני נשארתי.‬

995
01:27:21,120 --> 01:27:25,560
‫לא היו לי חברים שיעודדו אותי,‬
‫שיאחלו לי דרך צלחה.‬

996
01:27:26,160 --> 01:27:28,080
‫אז אמרתי, "לא משנה".‬

997
01:27:29,600 --> 01:27:32,360
‫חשבתי שהבחור האחרון הוא הכי מגניב.‬

998
01:27:32,880 --> 01:27:34,280
‫הוא זה שמסיים את הסיפור.‬

999
01:27:38,760 --> 01:27:41,080
‫האדם האחרון היה מארק.‬

1000
01:27:42,280 --> 01:27:45,760
‫חשבתי שזה לא משנה אם הוא האחרון,‬
‫כל עוד הוא בסדר.‬

1001
01:28:14,080 --> 01:28:17,600
‫- מארק -‬

1002
01:28:28,480 --> 01:28:31,680
‫כשהתעוררתי, הרגשתי שנולדתי מחדש.‬

1003
01:28:35,760 --> 01:28:38,560
‫שכבתי שם עירום.‬

1004
01:28:39,120 --> 01:28:43,920
‫וכולם טיפלו בי נהדר. כאילו הייתי תינוק.‬

1005
01:28:55,720 --> 01:28:59,600
‫הייתי כל כך מאושרת. שמחתי מאוד.‬
‫אני לא יכולה לתאר כמה.‬

1006
01:29:05,280 --> 01:29:06,880
‫המשימה הושלמה.‬

1007
01:29:06,960 --> 01:29:10,720
‫כל 12 הבנים והמאמן שלהם חולצו בהצלחה.‬

1008
01:29:10,800 --> 01:29:11,960
‫- חדשות NBC‬
‫מגין קלי טודיי -‬

1009
01:29:12,800 --> 01:29:15,640
‫אתם יכולים רק לתאר לעצמכם.‬
‫כלומר, איזה נס, כמו שאומרים‬

1010
01:29:15,720 --> 01:29:19,200
‫מעולם לא ראיתי אירוע שאיחד ככה את העולם.‬

1011
01:29:22,760 --> 01:29:25,600
‫הגיבור הפעם הוא כל העולם.‬

1012
01:29:26,320 --> 01:29:32,480
‫עשינו משהו שאף אחד לא חשב שנוכל,‬
‫בפעם הראשונה בעולם.‬

1013
01:29:35,680 --> 01:29:38,800
‫זו הגאווה שלנו. זו משימה אפשרית.‬

1014
01:29:39,360 --> 01:29:44,280
‫הוא מגיע לכאן עכשיו, המאמן אק. המאמן אק!‬

1015
01:29:57,840 --> 01:30:02,280
‫זה היה נס שכולם שרדו.‬

1016
01:30:05,760 --> 01:30:08,240
‫כשרבים מההורים נכנסו,‬

1017
01:30:08,320 --> 01:30:12,280
‫חשבתי לעצמי, "מה שיהיה, יהיה".‬

1018
01:30:12,360 --> 01:30:15,520
‫הכנתי את עצמי נפשית למה שלא יקרה.‬

1019
01:30:15,600 --> 01:30:18,200
‫הוא אמר שכשהם ישנו, הם החזיקו ידיים.‬

1020
01:30:20,800 --> 01:30:25,280
‫כששמעתי את זה, הרגשתי שכולם הילדים שלי.‬

1021
01:30:25,360 --> 01:30:27,080
‫הם באמת אהבו האחד את השני.‬

1022
01:30:28,080 --> 01:30:34,280
‫היו אנשים שתקפו אותו בגלל משהו כזה או אחר.‬
‫אבל אנחנו רואים בו חלק מהמשפחה שלנו.‬

1023
01:30:34,360 --> 01:30:36,800
‫אף אחד לא רצה שזה יקרה.‬

1024
01:30:36,880 --> 01:30:40,600
‫כשהם נכנסו, הם אמרו לי להיות אמיץ.‬

1025
01:30:41,200 --> 01:30:44,240
‫אל תדאג. כולם מבינים.‬

1026
01:30:44,320 --> 01:30:46,360
‫ברגע ששמעתי את זה, חשבתי, "בסדר".‬

1027
01:30:47,160 --> 01:30:49,560
‫כל הדאגות שלי נעלמו.‬

1028
01:30:54,960 --> 01:30:57,560
‫כשראיתי את אימא שלי בפעם הראשונה,‬
‫הייתי בהלם.‬

1029
01:30:58,480 --> 01:31:02,360
‫רציתי לרדת וללכת אליה, אבל לא יכולתי,‬

1030
01:31:02,440 --> 01:31:04,520
‫כי עדיין לא היה לי כוח ברגליים.‬

1031
01:31:05,560 --> 01:31:09,280
‫אז אימא שלי הייתה צריכה לרוץ ולחבק אותי.‬

1032
01:31:09,880 --> 01:31:13,040
‫הדבר הראשון שראיתי היה‬
‫את ההורים שלי בוכים.‬

1033
01:31:14,720 --> 01:31:18,440
‫אלה היו דמעות של אושר.‬
‫הוקל להם שיצאתי משם בשלום.‬

1034
01:31:19,200 --> 01:31:22,400
‫חיבקתי אותו ואמרתי,‬

1035
01:31:22,480 --> 01:31:26,480
‫"טי, אתה חייב להגיד לי‬
‫לאן אתה הולך מעכשיו. אני אוהבת אותך, טי".‬

1036
01:31:29,040 --> 01:31:31,000
‫הייתי מאושר. קפצנו זה לזרועות זה‬

1037
01:31:31,080 --> 01:31:32,400
‫ושמחנו כל כך.‬

1038
01:31:32,960 --> 01:31:35,600
‫זה רגע שנשאר איתי עד היום.‬

1039
01:31:36,480 --> 01:31:42,880
‫כשראיתי את הפנים שלהם, בכיתי.‬
‫חשבתי, "אני חולם?"‬

1040
01:31:43,360 --> 01:31:46,600
‫טלה אמר שהוא חשב‬
‫שהוא לעולם לא יראה אותנו שוב…‬

1041
01:31:47,760 --> 01:31:51,280
‫וכשהוא אמר את זה, הרגשתי כאב נוראי בלב.‬

1042
01:31:51,360 --> 01:31:53,560
‫לא יכולתי לדבר.‬

1043
01:31:55,200 --> 01:31:57,280
‫ואז הם הביאו לנו תמונה של הסמל סאם.‬

1044
01:31:58,360 --> 01:32:01,520
‫השתתקנו. פשוט היינו המומים.‬

1045
01:32:03,520 --> 01:32:07,800
‫הוא בא להציל אותנו, אבל הוא לא יצא איתנו.‬

1046
01:32:09,840 --> 01:32:14,880
‫למה מישהו היה צריך למות למעננו?‬

1047
01:32:21,520 --> 01:32:22,960
‫כשראיתי את הילדים,‬

1048
01:32:23,600 --> 01:32:26,960
‫הייתי ממש גאה במה שבעלי עשה.‬

1049
01:32:27,040 --> 01:32:29,640
‫מה שהוא עשה נחל הצלחה.‬

1050
01:32:34,480 --> 01:32:38,720
‫מעולם לא האשמתי אותם כי אני מבינה‬

1051
01:32:39,360 --> 01:32:41,960
‫שאף אחד לא רצה שמשהו כזה יקרה.‬

1052
01:32:45,600 --> 01:32:50,000
‫אני רוצה שהם יחיו חיים נורמליים‬

1053
01:32:50,840 --> 01:32:55,280
‫וילכו בעקבות החלומות שלהם כמו כל ילד אחר.‬

1054
01:32:55,360 --> 01:32:58,840
‫ימשיכו לרדוף אחרי החלומות שלהם.‬

1055
01:33:25,720 --> 01:33:28,000
‫אני לא חושב על עצמי כעל סלבריטי או משהו.‬

1056
01:33:28,480 --> 01:33:32,000
‫הייתי רק ילד שנתקע במערה‬

1057
01:33:32,080 --> 01:33:34,720
‫והתפרסם בזכות האנשים שבאו לעזור לנו.‬

1058
01:33:35,880 --> 01:33:38,760
‫כשהדבר הזה קרה, הייתי צריך להסתגל.‬

1059
01:33:38,840 --> 01:33:41,040
‫הייתי חייב להיות מנומס יותר.‬

1060
01:33:41,640 --> 01:33:43,560
‫כדי שכשאנשים יראו אותי, הם ישמחו…‬

1061
01:33:44,760 --> 01:33:50,480
‫לראות שאנחנו ילדים טובים,‬
‫שהם הצילו ילדים טובים.‬

1062
01:34:01,560 --> 01:34:04,080
‫אני לא יכול יותר פשוט לעשות מה שאני רוצה.‬

1063
01:34:04,640 --> 01:34:08,000
‫אני צריך להיות ילד טוב עכשיו,‬
‫לנסות להצליח בבית הספר,‬

1064
01:34:08,080 --> 01:34:11,120
‫ולא לאכזב אנשים אחרים, כי הם הצילו אותנו.‬

1065
01:34:12,320 --> 01:34:16,200
‫תודה שעודדתם אותי עד היום.‬

1066
01:34:18,880 --> 01:34:20,480
‫לעולם אל תוותרו.‬

1067
01:34:25,360 --> 01:34:26,960
‫חזירי בר!‬

1068
01:34:27,120 --> 01:34:28,080
‫חזירי בר!‬

1069
01:34:29,120 --> 01:34:33,000
‫כשאני חושב על כמה אנשים באו לעזור לנו,‬

1070
01:34:33,840 --> 01:34:38,920
‫אני לא יודע איך אוכל לפרוע את החוב הזה.‬

1071
01:34:39,000 --> 01:34:43,160
‫גם אם אנסה, כל החיים האלה לא יספיקו.‬

1072
01:34:48,960 --> 01:34:53,600
‫- אחרי שחולצה, טיילה הקבוצה ברחבי העולם. -‬

1073
01:34:54,320 --> 01:35:00,080
‫- מנצ'סטר יונייטד -‬

1074
01:35:03,720 --> 01:35:10,720
‫- אלן טיוב -‬

1075
01:35:24,040 --> 01:35:28,880
‫- טי מנסה עכשיו להודיע לאימא שלו‬
‫כל יום לאן הוא הולך. -‬

1076
01:35:34,960 --> 01:35:39,640
‫- מיקס חזר לעומק המערה מספר פעמים. -‬

1077
01:35:42,600 --> 01:35:46,560
‫- אדול קיבל תמיכה כספית‬
‫כדי ללמוד בבית ספר צפונית לעיר ניו יורק. -‬

1078
01:35:46,640 --> 01:35:47,960
‫- הוא יסיים את לימודיו ב-2023. -‬

1079
01:35:53,520 --> 01:35:57,960
‫- טלה מקווה לפתוח יום אחד עסק משלו. -‬

1080
01:36:01,280 --> 01:36:06,320
‫- מארק מתכנן לגדל תרנגולות. -‬

1081
01:36:09,560 --> 01:36:11,040
‫תישארו בתנוחה הזאת. למטה! למעלה!‬

1082
01:36:13,440 --> 01:36:15,560
‫למטה! למעלה!‬

1083
01:36:21,480 --> 01:36:26,480
‫- טיטאן עדיין מקווה להצליח בתור כדורגלן. -‬

1084
01:36:26,840 --> 01:36:27,760
‫שוב?‬

1085
01:36:29,960 --> 01:36:32,560
‫אפשר ללכת עכשיו? אפשר ללכת עכשיו?‬
‫-לא אכפת לי!‬

1086
01:36:32,640 --> 01:36:35,640
‫- המאמן אק פתח בית ספר לכדורגל‬
‫שמונע מילדים להיכנס לצרות -‬

1087
01:36:35,720 --> 01:36:37,320
‫טיטאן, אל תיתן לילד הצעיר לנצח אותך.‬

1088
01:36:37,400 --> 01:36:39,080
‫תעקוף אותו.‬
‫-קדימה.‬

1089
01:36:39,160 --> 01:36:40,200
‫טיטאן, מהר יותר.‬

1090
01:36:42,480 --> 01:36:43,760
‫זה היה האחרון.‬

1091
01:36:46,760 --> 01:36:48,200
‫בסדר, תוציא מישהו החוצה.‬

1092
01:36:51,320 --> 01:36:56,040
‫- הסצנות המשוחזרות בסרט התיעודי הזה‬
‫בוצעו בידי שחקנים -‬

1093
01:36:56,120 --> 01:37:00,080
‫- מבוסס על האירועים‬
‫אשר סופרו על ידי המרואיינים -‬

1094
01:41:40,400 --> 01:41:45,400
‫תרגום כתוביות: תמר פימה‬